תוֹכֶן

• הקדמה לריצת בול שני (מנאסס)
• התקפות איחוד בריצת בול שני (מנאסאס)
• מנהיגות מהססת והתקפת נגד מורדת בריצת בול (מנאסס)
• השפעת ריצת השור השני (מנאסס)

הקרב השני על רץ השור (מנאסאס) הוכיח את עצמו כקרב המכריע במערכה של מלחמת האזרחים שהתנהלה בין צבאות האיחוד והקונפדרציה בצפון וירג'יניה בשנת 1862. כשחיל איחוד גדול בפיקודו של ג'ון פופ חיכה לצבא הפוטומאק של ג'ורג 'מקקלן ב בציפייה למתקפה משולבת, החליט הקונפדרציה הכללית רוברט אי לי לשבות ראשונה. לי שלח מחצית מהצבא שלו בצפון וירג'יניה כדי לפגוע בבסיס האספקה ​​הפדרלי במנאס. בהנהגת סטונוול ג'קסון, גיבור הקרב הראשון על בול בול (מנאסאס) 13 חודשים קודם לכן, המורדים תפסו אספקה ​​ושרפו את המחסן, ואז הקימו עמדות נסתרות ביער. ב- 29 באוגוסט התנגשו הפדרלים של האפיפיור עם אנשיו של ג'קסון, שהחזיקו באדמה עם הפסדים כבדים משני הצדדים. למחרת, לאחר שהגיע שאר צבא לי, 28,000 מורדים בראשות ג'יימס לונגסטריט פתחו במתקפת נגד, ואילצו את האפיפיור לסגת את צבאו המוכה לעבר וושינגטון באותו לילה.

הקדמה לריצת בול שני (מנאסס)

ביולי 1862 מינה הנשיא אברהם לינקולן את הנרי הולק למפקד החדש בצבא הצבא של האיחוד במהלך מלחמת האזרחים, לאחר ששחרר את ג'ורג 'ב' מקללין מפיקוד זה במארס הקודם. למרבה התסכול של לינקולן, מקלן דרש כוחות נוספים בכדי לחדש את המתקפה שלו נגד בירת הקונפדרציה של ריצ'מונד במהלך קמפיין חצי האי. לינקולן והאלק החליטו להיזכר בצבא הפוטומק בוושינגטון ולאחד אותו עם צבא וירג'יניה שהוקם לאחרונה, אז בפיקודו של ג'ון פופ, במטרה לבצע מתקפה משולבת לעבר ריצ'מונד. האפיפיור, שבעבר השמיע את שמו הטוב בתיאטרון המערבי של המלחמה, היה ידוע בנטייתו להתפאר, ולא אהב רבים בקרב חבריו אלופי האיחוד, כולל מק'קלן.

האם ידעת? ניצב האיחוד ג'ון פופ איבד כ -15,000 איש בקרב השני על בול רון (מנאסאס), יחד עם המוניטין שלו. לאחר שהוקל מפיקודו, הוא נשלח למחלקת הצבא בצפון-מערב להמשך מלחמת האזרחים.

הידיעה שהצבא של מקקלן היה בדרך להצטרף לאפיפיור, מה שמשמעותו יתרון מספרי מכריע עבור הפדרלים, החליט הקונפדרציה הכללית רוברט אי לי לתקוף את צבאו של האפיפיור לפני שזה קרה. בסוף אוגוסט חילק את צבאו בצפון וירג'יניה, מחצה תחת תומאס ג'יי "סטונוול" ג'קסון בצפון-מערב כדי לצעוד סביב אגפו הימני של האפיפיור בעוד השאר, תחת ג'יימס לונגסטריט, צפו בצבאו של האפיפיור מעבר לנהר רפאנוק. אף כי צופי האיחוד זיהו את תנועתו של ג'קסון, האפיפיור חשב שהוא הולך לעמק שננדואה. תוך יומיים צבא ג'קסון, של כ -24,000 איש, משתרע על פני יותר מ -50 מיילים, והכה את בסיס האספקה ​​הפדרלי בצומת מנאסס, כ -25 מיילים לאחורי האפיפיור.

התקפות איחוד בריצת בול שני (מנאסאס)

למרות שאפיפיור פנה אז את צבאו להתעמת עם תקיפתו של ג'קסון, הם לא הצליחו לאתר את המורדים, שעזבו את צומת מנאסאס ותפסו עמדות ביערות ובגבעות כמה קילומטרים מאתר ההתקפות הגדולות הראשונה של המלחמה, הקרב הראשון של בול רון (מנאסאס) ביולי 1861. מקקלן המשיך להתנגד לכוחות קדימה לעזרת האפיפיור, וטען שהם נחוצים כדי להגן על וושינגטון.

בינתיים לי נשאר בקשר עם ג'קסון באמצעות כוחות פרשים בראשות ג'ב סטיוארט. לאחר קרב אש בין אנשיו של ג'קסון לאחת מחטיבות האפיפיור בשעת בין ערביים ב28- באוגוסט, הכין האפיפיור את צבאו בן לילה לפיגוע נגד הקונפדרציה. מתוך אמונה שג'קסון התכונן לנסיגה כדי להצטרף לשאר צבא המורדים (ולא הבין שלמעשה לונגסטריט התקדם להצטרף לג'קסון), האפיפיור לא חיכה להרכיב כוח גדול, אלא שלח דיוויזיות בתקיפות קטנות יותר על עמדות הקונפדרציה בבוקר של 29 באוגוסט. אנשי ג'קסון הצליחו לאחוז באדמה והפכו את ההתקפה הפדרלית עם נפגעים כבדים משני הצדדים.

מנהיגות מהססת והתקפת נגד מורדת בריצת בול (מנאסס)

בצד השמאלי של האיחוד, פיץ ג'ון פורטר התריס נגד הוראותיו של האפיפיור להוביל את אנשיו קדימה נגד הקונפדרציות ב -29 באוגוסט, כשהוא מאמין שהוא מתמודד מול כל החיל של לונגסטריט. לאמיתו של דבר, אנשיו של לונגסטריט הגיעו עד הצהריים והתייצבו על האגף של ג'קסון. (פורטר נלחם מאוחר יותר בבית המשפט והורשע בגין כישלונו בפועל, אם כי פסק הדין התהפך לבסוף בשנת 1886 לאחר שנאספו מסמכי הקונפדרציה שהוכיחו כי פורטר אכן עמד בפני החיל של לונגסטריט.) מצדו, לונגסטריט נבהל מהגודל הלא ידוע של כוח האיחוד העומד מולו (בפיקודו של פורטר ואירווין מקדואל). כאשר לי הציע לו להתקדם ב- 29 באוגוסט כדי להקל על הלחץ על ג'קסון, התנגד לונגסטריט, והתעקש שעדיף להילחם במגן ההגנה.

כאשר כמה חטיבות קונפדרציה התאימו את עמדותיהם באותו לילה, האפיפיור לקח בטעות את התנועה לתחילת נסיגה. לאחר שדיבר בוושינגטון על ניצחון מתקרב ועל רדיפתו המתוכננת של צבאו אחר האויב הנסוג, הוא חידש את התקפות האיחוד ב -30 באוגוסט. לאחר ארטילריה של הקונפדרציה החזירה התקפה של האיחוד על עמדותיו של ג'קסון, הורה לונגסטריט לחיליו להתקדם במתקפת נגד אגרסיבית נגד האיחוד השמאלי, שנחלש לאחר שהאפיפיור העביר את כוחותיו ימינה לפגוע בג'קסון. אל מול כל צבא לי נאלצו הפדרלים לחזור לגבעת הנרי האוס, זירת הלחימה הקשה ביותר בקרב המוצא הקודם. באותו לילה הורה אפיפיור מעוך לצבאו ליפול חזרה לאורך בול רון לכיוון וושינגטון.

השפעת ריצת השור השני (מנאסס)

גל ייאוש התגלגל בצפון עם הידיעה על תוצאות הקרב, והמורל בצבא שקע למעמקים חדשים. האשמות טסו בין האפיפיור, מקקלן, מקדואל ופורטר על מי אשם בתבוסה. הקבינט שלו (בעיקר סטנטון) דחף לפיטוריו של מקלן, וללינקולן עצמו היו דעות קשות על התנהלותו של הגנרל. אולם מכיוון שמקלן זכתה לתמיכה הבלתי מעורערת של החיילים, ולינקולן נזקקה לארגון מחדש מהיר של כוחות האיחוד, הוא השאיר את מק'קלן בפיקוד.

למרות נפגעים כבדים בקונפדרציה (9,000), קרב ריצת השור השני (המכונה מנאסה השנייה בדרום) היה ניצחון מכריע עבור המורדים, שכן לי ניהל מתקפה אסטרטגית נגד כוח אויב (של האפיפיור ומקלן) כפול מהגודל. משלו. לי לחץ על היתרון שלו לאחר המערכה בצפון וירג'יניה, לי פתח בפלישה לצפון, וחצה את הפוטומאק למערב מרילנד ב -5 בספטמבר. מקלקלן איחד את צבאו עם צבא וירג'יניה וצעד צפונה מערבית כדי לחסום את הפלישה של לי. ב- 17 בספטמבר, שני האלופים יתנגשו בקרב אנטיאטאם, יום הלחימה היחיד היקר ביותר בהיסטוריה של אמריקה.