חבר הלאומים, הארגון הבינלאומי שנוסד בוועידת השלום בוורסאי בעקבות מלחמת העולם הראשונה, מכיר בנייטרליות התמידית של שוויץ ביום זה בשנת 1920.
שוויץ הייתה קונפדרציה רופפת של קהילות דוברות גרמנית, צרפתית ואיטלקית עד 1798, אז הצרפתים, תחת פיקודו של נפוליאון בונפרטה, כבשו ואיחדו את המדינה כ הרפובליקה ההלבטית והטילו חוקה, שנכפתה על ידי כוחות הכיבוש הצרפתים. הכעס הצרפתי הסתיים בשנת 1803 בהתרעם על ידי העם השוויצרי, כאשר נפוליאון הסכים לחוקה חדשה שאושרה על ידי שוויץ ומשך את כוחותיו. קונגרס וינה בשנת 1815, שיקבע את גבולות אירופה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה כמעט מאה שנה לאחר מכן, הכיר בנייטרליות התמידית של שוויץ.
השוויצרים שקלו לשמור על נייטרליות זו חיונית להתפתחותה הכלכלית והפוליטית של שוויץ. חוקה חדשה, שאומצה בשנת 1848, חיזקה את עקרון הנייטרליות על ידי הוצאת השירות השוויצרי בצבאות זרים או קבלת פנסיות מממשלות זרות. לא איחוד איטליה בשנת 1861 ולא הולדתה של האימפריה הגרמנית בשנת 1871 לא הרעידו את נאמנותה של האוכלוסייה האיטלקית או הגרמנית לשוויץ. עם התיעוש, המונע ברובו על ידי כוח הידרואלקטרי, ובניית רשת רכבת יעילה, המשך שוויץ המשיכה לצמוח, והפיצה ענף תיירות משגשג עד סוף המאה ה -19.
למרות ששוויץ שמרה על נייטרליותה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כששוויץ גרמנית, צרפתית ואיטלקית עמדו איתן בכדי לשמר את הסולידריות של מדינתם, התגייסות צבאית יקרה להגנה על גבולות שוויץ הסיטה את רוב האוכלוסייה העובדת לעבודה הקשורה למלחמה והביאה לקושי כלכלי. לאחר סיום המלחמה, החברות בארגון הבינלאומי של חבר הלאומים שהוקם בוועידת השלום ורסאי אושרה בצמצום על ידי מצביעי שוויץ לאחר שמועצה פדרלית התנגדה לכך. בפברואר 1920, הליגה הצביעה להכיר בנייטרליות התמידית של שוויץ. הליגה גם הקימה את מטהה בעיר ז'נבה השוויצרית, מחווה לניטרליות במדינה כמו גם ליציבותה הכלכלית והפוליטית היחסית, שנמשכה עד ימינו.
