המפקד הצבאי הצרפתי ג'וזף ז'ופר (1852-1931) למד באקול פוליטכניק. לאחר שראה פעולה במצור של פריז, הוא היה מהנדס צבאי באינדוצ'ינה, מערב אפריקה ומדגסקר. ג'ופרי עלה לגנרל האוגדה בשנת 1905, ואז ראש המטה הכללי של צרפת בצרפת בשנת 1911. הוא הפך לגיבור לאומי לניצחון בקרב הראשון במארן בשנת 1914, אך התגובה האיטית להתעצמות הגרמנית לפני קרב ורדן פגע במעמדו. ג'ופרי שימש כשדה מרשל מסוף 1916 עד סוף המלחמה, ובילה חלק ניכר משנות שנותיו בכתיבת זיכרונותיו.

יוסף ג'ופר, יליד ריברסלטס בסמוך לגבול ספרד, למד בקול הפוליטכניק. במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה בשנים 1870-71 הוא נלחם בהגנת פריז. הוזמן למהנדסים הצבאיים, והוא שירת בעיקר במאמרים קולוניאליים בפורמוסה, טונקין ובמערב סודן. בשנת 1903 שב לצרפת ממדגסקר לפיקוד על חטיבה השלוש עשרה, שלוש שנים אחר כך הדיביזיה השישית, ולבסוף בשנת 1908 החיל השני באמיינס.

ניסיונו הפיקודי המצומצם והעובדה שמעולם לא השתתף בו קול דה גרר, שנדרש כמעט למי ששואף לדרגה בכירה, הפך את ג'ופרה לבחירה מפתיעה למפקד הראשי בשנת 1911. הוא היה חייב את קידומו ליכולותיו הארגוניות המוכחות והעובדה כי יריביו העיקריים הודחו מסיבות גיל או דעות פוליטיות. ההישג העיקרי של ג'ופר לפני המלחמה היה בחיזוק הברית הרוסית.

קרבות הפתיחה של מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הראו שתוכנית המלחמה של ג'ופר, תכנית XVII, התבססה על מושגים טקטיים ואסטרטגיים פגומים, והתעלמה מכוונות האויב. כדי להיות הוגן כלפי ג'ופרה, הדרישות של פוליטיקה של ברית, כבוד לניטרליות בלגית ואמונה שלא במקומה בכוח פוגעני המשותף לכל הצבאות הגבילו נואשות את אפשרויותיו.

הניצחון שזכה במרן בספטמבר 1914 היה ללא ספק הישג הכתר של ג'ופר. כגנרל הצרפתי הראשון במאה שנים שהביס צבא גרמני, ג'ופר הפך לגיבור לאומי, שביתר הרע או יותר הבטיח את תפקידו כמפקד הראשי בשנתיים וחצי הבאות. אך הוא החל לצבור אויבים בלשכת הנבחרים, כאשר הנחישות והסירוב להיבהל ששימשו אותו היטב במארנה בשנת 1914, התקשו למרדף עיקש אחר עבירות סרק ועקובות מדם בארטואה ושמפיין בשנת 1915. תגובתו המייגעת לגרמני הצטברות לפני ורדן בתחילת 1916 ערער עוד יותר את אמינותו. ג'ופר הועלה לדרגת מרשל בצרפת בדצמבר 1916, אך מילא תפקידים מצורפים בלבד להמשך המלחמה. את השנים שלאחר המלחמה בילה בעיקר בכתיבת זיכרונותיו.

המוניטין ההיסטורי של ג'ופר סבל בשנות המלחמה שלאחר מלחמת העולם הראשונה בידי היסטוריונים צבאיים כמו סר בזיל לידל הארט, שראה בו ספינקס ללא חידה, טאבולה ראסה שספגה את הדימוי של "טורקים צעירים" פוגעניים. בסגל הכללי, עם תוצאות הרות אסון. ההיסטוריוגרפיה המודרנית הייתה מעט עדינה יותר, ולו מכיוון שהיא ביקשה למקם את ג'ופרה יותר במצבו המוסדי והאינטלקטואלי של זמנו. יכולתו לתקן את חסרונותיו הרבים של הצבא הצרפתי לפני שנת 1914, נעקרו על ידי פוליטיקאים רפובליקנים שנרתעו מלהעניק למפקד הראשי את הרשות הדרושה לפתור סכסוכים בירוקרטיים וטכניים בצבא. אף על פי שעבירותיו מ -1915 היו יקרות, נכון באותה מידה שעד לרסיסים של הצבא הצרפתי בשנת 1917, אף מפקד צרפתי שלא הצליח לתקוף את הקווים הגרמניים בצרפת ימשיך להחזיק בתפקידו.

חברו של הקורא להיסטוריה צבאית. נערך על ידי רוברט קאולי וג'פרי פרקר. זכויות יוצרים © 1996 על ידי חברת הוצאת המפטון מפלין הארקורט. כל הזכויות שמורות.