הדלאי לאמה, נמלט מהדיכוי הסיני של התקוממות לאומית בטיבט, חוצה את הגבול להודו, שם מקבלים לו מקלט מדיני.
יליד טאקטר בסין, בתור טנסין ג'יאצו, הוא מונה לדלאי לאמה ה -14 בשנת 1940, תפקיד שהפך אותו בסופו של דבר למנהיג הדתי והפוליטי של טיבט. בתחילת המאה העשרים, טיבט היה יותר ויותר בשליטה סינית, ובשנת 1950 פלשה סין הקומוניסטית למדינה. שנה לאחר מכן נחתם הסכם טיבטי-סיני במסגרתו הפכה האומה ל"אזור אוטונומי לאומי "של סין, כביכול תחת שלטונה המסורתי של הדלאי לאמה אך למעשה בשליטת ועדה קומוניסטית סינית. האנשים הדתיים מאוד בטיבט, העוסקים בצורה ייחודית של בודהיזם, סבלו תחת החקיקה האנטי-דתית של סין הקומוניסטית.
לאחר שנים של הפגנות מפוזרות, פרץ מרד בקנה מידה מלא במרץ 1959, והדלאי לאמה נאלץ לברוח עם התקוממות המרד על ידי כוחות סיניים. ב- 31 במרץ 1959 החל גלות קבועה בהודו, והתיישב בדרמסאלה בפונג'אב, שם הקים ממשלה טיבטית מבוססת דמוקרטית. בשעה בטיבט נקטו הסינים אמצעי דיכוי אכזריים כנגד הטיבטים, והביאו להאשמות מדלאי לאמה על רצח עם. עם תחילת המהפכה התרבותית בסין, דיכוי הדיכוי הסיני של הבודהיזם הטיבטי, ופרקטיקה של הדת נאסרה ואלפי מנזרים נהרסו.
למרות שהאיסור הוסר בשנת 1976, ההפגנות בטיבט נמשכו, ודלאי לאמה הגולה זכה לתמיכה בינלאומית רחבה בתנועת העצמאות הטיבטית. בשנת 1989 הוענק לו פרס נובל לשלום בהוקרה בקמפיין הלא-אלים שלו לסיום השליטה הסינית בטיבט.
