ביום זה בשנת 1865, החיילים מצבא האיחוד ויליאם טקומה שרמן גורסים מחדש את קולומביה, דרום קרוליינה, ועוזבים עיר חרוכה בעקבותיהם.
שרמן מפורסם בעיקר בזכות מצעדו לים בחודשי הסגירה של 1864. לאחר שכבש את אטלנטה בספטמבר, שרמן ניתק מקווי האספקה שלו וחתך רצף הרס ברחבי גרוזיה בדרכו לסוואנה. צבאו התגורר מעל הארץ והרס הרכבות, שרף מחסנים והרס מטעים לאורך הדרך. זה היה מאמץ מחושב. שרמן חשב שהמלחמה תסתיים מהר יותר אם אזרחי הדרום ירגישו הרס כלשהו באופן אישי, השקפה שנתמכה על ידי הגנרל יוליס ס 'גרנט, מפקד כל כוחות האיחוד, והנשיא אברהם לינקולן.
לאחר שבילה חודש בסוואנה, שרמן פנה צפונה כדי לקרוע את הקונפדרציה לחתיכות קטנות יותר. חיילי ינקי נהנו במיוחד מביצוע המלחמה לדרום קרוליינה, סמל המרד. זו הייתה המדינה הראשונה שהפרישה ואתר של פורט סאמטר, שם ירה קרוליינינים דרום על חיל המצב הפדרלי לפתיחת המלחמה באפריל 1861. כשפרשי הקונפדרציה הכללית ווייד המפטון פינו את קולומביה, הייתה הבירה פתוחה לאנשי שרמן.
רבים מהיאנקים השתכרו לפני שהתחילו בהשתוללות.גנרל האיחוד הנרי סלוקום ציין: "חייל שיכור עם מוסקט ביד אחת וגפרור ביד השנייה אינו מבקר נעים שיש בבית סביבו בלילה חשוך וסוער." שרמן טען כי השריפות הגועשות נפתחו על ידי פינוי מתאסף ומאוורר על ידי רוחות גבוהות. בהמשך כתב: "אף כי מעולם לא הזמנתי אותו ואף פעם לא רציתי, מעולם לא הזלתי דמעות על האירוע, כי אני מאמין שהוא הזירז את מה שכולנו נלחמנו למענו, סוף המלחמה."
באיחור, כמה ינקים סייעו להילחם בשריפות, אך יותר משני שלישים מהעיר נהרסו. כבר נחנק מפליטים מדרך צבאו של שרמן, מצבה של קולומביה נעשה נואש עוד יותר כשצבאו של שרמן השמיד את מבני הציבור שנותרו לפני שצעד לקולומביה כעבור שלושה ימים.
