לאחר 15 חודשים ויותר מ -250,000 טיסות, חברת התעופה ברלין מגיעה לסיומה באופן רשמי. הרכבת האווירית הייתה אחת ההישגים הלוגיסטיים הגדולים ביותר בהיסטוריה המודרנית והייתה אחד האירועים המכריעים של המלחמה הקרה הקדומה.
ביוני 1948, ברית המועצות חסמה לפתע את כל התעבורה היבשתית למערב ברלין, שנמצאה כולה באזור הכיבוש הרוסי בגרמניה. היה זה מאמץ ברור לאלץ את ארצות הברית, בריטניה וצרפת (שאר המעצמות הכובשות בגרמניה) לקבל דרישות סובייטיות בנוגע לגורל גרמניה שלאחר המלחמה. כתוצאה מהמצור הסובייטי, נותרו אנשי מערב ברלין ללא מזון, לבוש או ציוד רפואי. כמה גורמים רשמיים בארה"ב דחפו לתגובה אגרסיבית לפרובוקציה הסובייטית, אך ראשים קרירים יותר שררו ותוכנית תוכנית להעלאת אוויר של אספקה למערב ברלין. זו הייתה משימה מפחידה: אספקת רצונותיהם וצרכיהם היומיומיים של אזרחים רבים כל כך היו דורשים טונות של מזון וסחורות אחרות בכל יום ויום. ב- 26 ביוני 1948 החל מטסת האוויר של ברלין עם טייסים ומטוסים ארה"ב הנושאים את חלק הארי בנטל. במהלך 15 החודשים הבאים נחתו במערב ברלין 277,264 מטוסים שהביאו למעלה מ -2 מיליון טונות אספקה. ב- 30 בספטמבר 1949, המטוס האחרון אמריקאי C-54 נחת בברלין ופרק מעל שני טונות פחם. למרות שהמצור הסובייטי הסתיים רשמית במאי 1949, לקח כל כמה חודשים עד שהכלכלה המערבית של ברלין התאוששה והמאגרים הדרושים לחלוקה של מזון, רפואה ודלק.
הרכבת האווירית של ברלין הייתה ניצחון אדיר של המלחמה הקרה עבור ארצות הברית. מבלי שיורה, האמריקנים סיכלו את התוכנית הסובייטית להחזיק את ברלין המערבית בבני ערובה, ובמקביל הפגינו בפני העולם את "כושר ההמצאה של ינקי" שבמפורסם אומתם. עבור הסובייטים, משבר ברלין היה אסון ללא התחשבות. ארצות הברית, צרפת ובריטניה רק הקשיחו את החלטתם בנושאים הקשורים לגרמניה, והעולם בא לראות ברוסים בריונים בינלאומיים, מנסים להרעיב אזרחים חפים מפשע.
