שישה ימים לאחר מותו של הו יובאנג, המנהיג המודח הרפורמי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, מתכנסים כמאה אלף סטודנטים בכיכר טיאננמן בבייג'ינג כדי להנציח את הו ולהביע את מורת רוחם עם הממשלה הקומוניסטית הסמכותית של סין. למחרת נערך טקס אזכרה רשמי להו יובאנג בהיכל העם הגדול של טיאננמן, ונציגי הסטודנטים העבירו עצומה למדרגות האולם הגדול, בדרישה להיפגש עם ראש הממשלה לי פנג. ממשלת סין סירבה למפגש כזה, מה שהוביל לחרם כללי על האוניברסיטאות הסיניות ברחבי הארץ וקריאות נרחבות לרפורמות דמוקרטיות.
תוך התעלמות מאזהרות הממשלה מפני דיכוי אלים של כל הפגנה המונית, סטודנטים מלמעלה מ- 40 אוניברסיטאות פתחו בצעדה לטיאנאנמן ב27- באפריל. אל התלמידים הצטרפו עובדים, אינטלקטואלים ועובדי מדינה, ובאמצע מאי יותר ממיליון איש התמלאו הכיכר, אתר הכרזתו של המנהיג הקומוניסטי, מאו זדונג, על הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949. ב- 20 במאי הכריזה הממשלה רשמית על הלחימה בבייג'ינג, וכוחות וטנקים הוזעקו לפיזור המתנגדים. עם זאת, מספר גדול של סטודנטים ואזרחים חסם את התקדמות הצבא, ועד 23 מאי כוחות הממשל חזרו אל פרברי בייג'ינג.
ב- 3 ביוני, עם המשא ומתן לסיום ההפגנות, והקריאה להסלים של רפורמות דמוקרטיות, קיבלו הכוחות הוראות מממשלת סין להחזיר את טיאנאנמן בכל מחיר. בסוף היום שלמחרת, כוחות הסינים פינו בכפייה את כיכר טיאנאנמן ואת רחובות בייג'ינג, והרגו מאות מפגינים ועצרו אלפי מפגינים וחשודים אחרים. בשבועות שלאחר ההתמוטטות הממשלתית הוצאו להורג מספר לא ידוע של מתנגדים, והסייגים הקומוניסטיים השתלטו על המדינה.
הקהילה הבינלאומית הייתה זועמת מהאירוע, והסנקציות הכלכליות שהטילו ארצות הברית ומדינות אחרות גרמו לדעיכה של כלכלת סין. עם זאת, בסוף 1990, הסחר הבינלאומי התחדש, בין השאר בזכות שחרור סין של כמה מאות מתנגדי אסירה.
