ביום זה בשנת 1806, הנשיא לעתיד אנדרו ג'קסון הורג אדם שהאשים אותו בוגד בהימור מירוץ סוסים ואז העלב את אשתו רחל.

בני זמנו תיארו את ג'קסון, שכיהן כבר בסנאט של טנסי ועוסק במשפט בזמן הדו-קרב, כוויכוח, אלים פיזית ואוהב דו קרב לפיתרון סכסוכים. ההערכות למספר הדו-קרב בהן השתתף ג'קסון נעו בין חמש ל -100.

ג'קסון ודיקנסון היו מגדלי סוסים מתחרים ובעלי מטעים דרומיים עם שנאה ארוכת שנים זה לזה. דיקינסון האשים את ג'קסון בכך שחזר על הימורי סוסים, כינה את ג'קסון פחדן ומשתווה. דיקינסון כינה גם את רייצ'ל ג'קסון בגדמיסט. (רחל נישאה לג'קסון שלא ידעה שבעלה הראשון לא הצליח לסיים את גירושיהם.) לאחר העלבון לרחל והצהרה שפורסמה ב סקירה לאומית בו דיקינסון כינה את ג'קסון נבל חסר ערך ושוב, פחדן, ג'קסון אתגר את דיקינסון לדו קרב.

ב- 30 במאי 1806, ג'קסון ודיקנסון נפגשו ב מילס של הריסון בנהר האדום בלוגן, קנטקי. עם האות הראשון משניותיהם, דיקינסון ירה. ג'קסון קיבל את הכדור הראשון של דיקינסון בחזה שליד ליבו. ג'קסון הניח את ידו על הפצע כדי לעורר את זרימת הדם ונשאר עומד מספיק זמן כדי לירות באקדחו. שניותיו של דיקינסון טענו שהכיבוי הראשון של ג'קסון הוטעה שלא כהלכה, מה שהיה אומר שהקרב נגמר, אך בהפרת נימוס ג'קסון תפס מחדש את האקדח וירה שוב, והפעם הרג את יריבו. למרות שג'קסון התאושש, הוא סבל מכאבים כרוניים מהפצע למשך שארית חייו.

ג'קסון לא הועמד לדין בגין רצח, והדו קרב השפיע מעט מאוד על המערכה המוצלחת שלו לנשיאות בשנת 1829. גברים אמריקאים רבים בראשית שנות ה- 1800, במיוחד בדרום, ראו בדו-קרב כמסורת בעלת עת. בשנת 1804 נמנע גם סגן נשיא תומאס ג'פרסון, אהרון בור, מאשמת רצח לאחר שהרג את מזכיר האוצר לשעבר ואת האב המייסד אלכסנדר המילטון בדו קרב. למען האמת, גירושיה של רחל עוררו שערוריה גדולה יותר בעיתונות ובמכוני מכות מאשר הריגתו של דיקינסון.