בפולין, מרד גטו ורשה מסתיים כאשר חיילים נאצים משתלטים על הגטו היהודי בוורשה, מפוצצים את בית הכנסת האחרון שנותר, ומתחילים בגירוש ההמוני של תושבי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
זמן קצר לאחר כיבוש פולין הגרמני, הנאצים הכריחו את אזרחיה היהודים של העיר ל"גטו "מוקף תיל ושומרי אס אס חמושים. בגטו ורשה היה שטח של 840 דונם בלבד אך עד מהרה החזיק כמעט 500,000 יהודים בתנאים מצערים. מחלות ורעב הרגו אלפים מדי חודש, והחל ביולי 1942 הועברו 6,000 יהודים ביום למחנה הריכוז טרבלינקה. אף על פי שהנאצים הבטיחו ליהודים שנותרו כי קרוביהם וחבריהם נשלחים למחנות עבודה, עד מהרה הגיעה המילה לגטו כי גירוש למחנה פירושו השמדה. קבוצת התנגדות מחתרתית הוקמה בגטו 'הארגון היהודי הלוחם' (ZOB) ונשק מוגבל נרכש בעלות רבה.
ב- 18 בינואר 1943, כאשר הנאצים נכנסו לגטו להכין קבוצה להעברה, יחידת ZOB ארבה להם. הלחימה נמשכה מספר ימים, ומספר חיילים גרמנים נהרגו לפני שנסוגו. ב -19 באפריל הודיע מנהיג הנאצים היינריך הימלר כי הגיטו אמור להתפנות לכבוד יום הולדתו של היטלר למחרת, ולמעלה מ -1,000 חיילי אס אס נכנסו לתחום עם טנקים ותותחנים כבדים. למרות שרבים מ -60,000 תושבי היהודים הנותרים בגטו ניסו להסתתר בבונקרים חשאיים, יותר מ -1,000 אנשי צוות התנועה פגשו את הגרמנים בירי ופצצות תוצרת בית. בסבל נפגעים מתונים, הגרמנים נסוגו בהתחלה אך חזרו במהרה וב- 24 באפריל הם פתחו במתקפה מוחלטת נגד יהודי ורשה. אלפים נטבחו כשהגרמנים עברו בשיטתיות במורד הגטו ופוצצו בניינים בזה אחר זה. ה- ZOB לקח לביוב כדי להמשיך במאבק, אך ב- 8 במאי נפל בונקר הפיקוד שלהם לגרמנים, ומנהיגיהם העמידים התאבדו. עד ה- 16 במאי היה הגטו בשליטה נאצית, והחל גירוש המוני של יהודי ורשה האחרונים לטרבלינקה.
במהלך המרד נהרגו כאלף מאות חיילים גרמנים לאלפי יהודי ורשה שנספו. כמעט כל תושבי הגטו לשעבר ששרדו להגיע לטרבלינקה היו מתים בסוף המלחמה.
