שישה ימים בלבד לאחר נפילת הדיקטטורה של פולג'נסיו באטיסטה בקובה, גורמים רשמיים בארה"ב מכירים בממשלה הזמנית החדשה של מדינת האי. למרות החששות כי פידל קסטרו, שצבא המורדים שלו סייע להפיל את בטיסטה, עשוי להיות בעל נטייה קומוניסטית, ממשלת ארה"ב האמינה שהיא תוכל לעבוד עם המשטר החדש ולהגן על האינטרסים האמריקניים בקובה.
נפילת הממשלה הפרו-אמריקאית של בטיסטה גרמה לדאגה קשה בקרב פקידי ארה"ב. הממשלה החדשה, בראשותו של הנשיא הזמני מנואל אורוטיה באופן זמני, נראתה בתחילה צוננת כלפי דיפלומטים אמריקאים, כולל שגריר ארה"ב ארל ט. סמית '. בפרט, סמית 'נזהר מפוליטיקה של המשטר החדש. הוא ואמריקאים אחרים בקובה חשדו במניעים ומטרותיו של מנהיג המורדים הכריזמטי פידל קסטרו.
מזכיר המדינה ג'ון פוסטר דולס גילה מחדש את חששותיו של סמית. המזכירה ייעצה את הנשיא דווייט אייזנהאואר להכיר בממשלת Urrutia, מכיוון שהיא נראתה "נקייה מהמצב הקומוניסטי" ומעוניינת ב"יחסים ידידותיים עם ארצות הברית ". ייתכן שדולס ופקידים אמריקאים אחרים ראו הכרה בקובה הקובני החדש הממשלה כדרך לבטל את עלייתם לשלטון של גורמים קיצוניים יותר במהפכה הקובנית. בנוסף, מספר מדינות אחרות, כולל מספר מדינות אמריקה הלטינית, כבר הרחיבו את ההכרה.
למרות התחלה מבטיחה זו, היחסים בין קובה לארצות הברית התדרדרו כמעט מייד. גורמים רשמיים בארה"ב הבינו שקסטרו, שהושבע כראש ממשלת קובה בפברואר 1959, ניחן בכוח האמיתי בקובה. מדיניותו בנושא הלאמת נכסים בבעלות אמריקאית ויחסים כלכליים ופוליטיים קרובים יותר עם מדינות קומוניסטיות שכנעו את נציגי ארה"ב כי יש להסיר את משטרו של קסטרו. פחות משנתיים לאחר מכן ניתקה ארצות הברית את היחסים הדיפלומטיים, ובאפריל 1961 שיחררה התקפה הרת אסון וחסרת השפעה מצד כוחות הגלות הקובניים נגד ממשלת קסטרו (פלישת מפרץ החזירים).
