במהלך אירועים מפתיעים, הנשיא הארי טרומן מבקש מהקונגרס סיוע צבאי וכלכלי אמריקאי לאומה הקומוניסטית של יוגוסלביה. הפעולה הייתה חלק ממדיניות ארה"ב להניע טריז עמוק יותר בין יוגוסלביה לברית המועצות. יוגוסלביה סיימה את מלחמת העולם השנייה עם שליטתו של הכוחות הקומוניסטים של יוסיפ ברוז טיטו. ארצות הברית תמכה בו במהלך המלחמה כשקבוצתו נאבקה נגד הכיבוש הנאצי. בתקופה שלאחר המלחמה, כפי שקבעו פעולות האיבה של המלחמה הקרה, התקשתה מדיניות ארה"ב כלפי יוגוסלביה. טיטו נתפס ככלי נוסף להתפשטות סובייטית למזרח ודרום אירופה. אולם בשנת 1948 טיטו נפרד בגלוי עם סטאלין, אם כי המשיך להצהיר על נאמנותו לאידיאולוגיה הקומוניסטית. מכאן ואילך, הצהיר, יוגוסלביה תקבע ותכוון את מדיניותה הפנימית והחוץ משלה ללא הפרעה מברית המועצות. גורמים רשמיים בארה"ב ראו מהר מאוד הזדמנות תעמולה בנפילה של בעלות הברית הקומוניסטיות לשעבר. למרות שטיטו היה קומוניסט, הוא היה לפחות קומוניסט עצמאי שעשוי להוכיח בעל ברית מועיל באירופה. כדי לקלוע לטובת טיטו, ארצות הברית תמכה במאמצים של יוגוסלביה בשנת 1949 להשיג מושב במועצת הביטחון היוקרתית באו"ם. בשנת 1951 ביקש הנשיא טרומן מהקונגרס להעניק סיוע כלכלי וצבאי ליוגוסלביה. עזרה זו ניתנה. יוגוסלביה התבררה כקלף בר של המלחמה הקרה, עם זאת. טיטו נתן תמיכה בשקט לפלישה הסובייטית להונגריה בשנת 1956, אך מתח ביקורת חריפה על ההתערבות הרוסית בצ'כוסלובקיה בשנת 1968. בזמן שארצות הברית העריצה את טיטו בגלל עמדתו העצמאית, הוא יכול היה לפעמים להיות קצת גם עצמאי.במהלך שנות החמישים והשישים הוא עודד ותמך בתנועת אי-ההתאמה בין מדינות העולם השלישי, מדיניות שעסקה בפקידים אמריקאים שכוונו לאלץ את אותן מדינות לבחור צדדים במאבק מזרח-מערב. היחסים בין ארצות הברית ליוגוסלביה התחממו במידה ניכרת לאחר גינויו של טיטו להתערבות צ'כית, אך התקרר שוב כשצידד עם הסובייטים במהלך הסכסוך הערבי-ישראלי בשנת 1973. טיטו נפטר בשנת 1980.
