תוֹכֶן
- סן פרנסיסקו: פרהיסטוריה ומייסד
- סן פרנסיסקו: שלטון מקסיקני, השתלטות אמריקאית
- סן פרנסיסקו: ראש זהב וצמיחה מהירה
- סן פרנסיסקו: רעידת אדמה, שריפה והתאוששות
- סן פרנסיסקו: מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה
- סן פרנסיסקו: תרבות נגד
סן פרנסיסקו, ששוכנה על גבעות ועל אדמת ביצות מלאה בכניסה לאחד הנמלים הטבעיים הגדולים של האוקיאנוס השקט, הייתה בעלת השפעה גדולה על ההיסטוריה של קליפורניה וארצות הברית. במקור משימה ספרדית (לימים מקסיקנית) ופואבלו, היא נכבשה על ידי ארצות הברית בשנת 1846 ועל ידי צבא פולשנים פולש בעקבות תגלית הזהב בשנת 1848 בעורף שלה. ראשית הזהב הפכה את סן פרנסיסקו למטרופולין קוסמופוליטי עם גבול גבול. רעידת האדמה והאש הגדולה ב -1906 הרסה חלק גדול מהעיר אך בקושי האטה את המומנטום שלה; סן פרנסיסקו התייחסה לאורך המאה העשרים כמרכז של עושר, כוח צבאי, תרבות מתקדמת וטכנולוגיה גבוהה.
סן פרנסיסקו: פרהיסטוריה ומייסד
התושבים הראשונים באזור סן פרנסיסקו הגיעו לסביבות 3000 לפני הספירה. עד המאה ה -16, כאשר האירופים הראשונים הפליגו לאורך החוף בקליפורניה (שתמיד חסרו את שער הזהב בגלל ערפל), היה האזור מאוכלס בשבט ילמו דובר אוהלון. המערביים הראשונים שראו את המפרץ היו חברים במשלחת פורטולה משנת 1769. שבע שנים לאחר מכן צעד חואן באוטיזה דה אנזה צפונה מסן דייגו עם מפלגת התיישבות להקמת נשיאות ומשימה ספרדית. בשנת 1808 הייתה המשימה סן פרנסיסקו דה אסיס מרכז החיים הרוחניים והחומריים של יותר מאלף ניאופיטים שנשאבו משבטים מקומיים.
האם ידעת? בשנת 1849 היה הנמל של סן פרנסיסקו מלא בספינות נטושות, שצוותיהן נטשו לפנות לשדות הזהב. רבים מהספינות שימשו כחומרי גלם להרחבת חוף הים בעיר.
סן פרנסיסקו: שלטון מקסיקני, השתלטות אמריקאית
בשנת 1821 מקסיקו זכתה בעצמאותה מספרד, וביססה את שקיעת עידן המשימה. בשנת 1835 הפך אמריקאי, וויליאם ריצ'רדסון, לתושב הקבע הראשון בירבה בואנה. בשנות ה -40 של המאה העשרים הגיעו עוד עשרה אמריקנים לאלטה קליפורניה והחלו להתסיס לעצמאות. לאחר הכרזה קצרה על "הרפובליקה בקליפורניה", הם בירכו על בואו של ג'יימס ב. מונטגומרי, רב חובל של חיל הים האמריקני שהגיע לחוף ב- 9 ביולי 1846, כדי להניף את דגל ארה"ב ברחבה של ירבה בואנה (כיכר פורטסמות 'היום).
סן פרנסיסקו: ראש זהב וצמיחה מהירה
ב- 24 בינואר 1848, הזהב הראשון נמצא במבצר Sutter's, למרגלות קליפורניה. בתוך חודשים הפכה סן פרנסיסקו (ששמה שונה מירבה בואנה בשנת 1847) לנמל המרכזי ולמגזין של ראש העבריינים המטורף. במהלך השנה הבאה, "ארבעים ותשע אנשים" שהגיעו הגדילו את אוכלוסיית העיר מ -1,000 ל -25,000
העיר הייתה חסרת חוק ופרועה, מחוז חוף ברברי שלה היה מלא בזנות והימורים. שש שריפות עיקריות פרצו בין 1849 ל- 1851. בשנת 1859 מילאה שוב תנופת הכסף של קומסטוק לודה של נבדה את רציני העיר וסידרה את כיסיה. הקמת הרכבת המרכזית של האוקיאנוס השקט ממומנה על ידי אנשי העסקים "ארבעה הגדולים" צ'רלס קרוקר, מארק הופקינס, קוליס פ. האנטינגטון ולילנד סטנפורד משכו אלפי עובדים מסין. אף על פי שרבים נאלצו מאוחר יותר לעזוב על ידי מדיניות הרחקה של ארצות הברית, צ'יינה טאון המשגשגת של סן פרנסיסקו הפכה במהרה ליישוב הסיני הגדול ביותר מחוץ לאסיה.
העיר התרחבה כאשר רכבלים אפשרו לרשת העיר להתפשט על הגבעות התלולות ביותר שלה. בשנת 1887 חצבו המתכננים 1,000 דונם בצד האוקיאנוס השקט של חצי האי לפארק שער הזהב.
סן פרנסיסקו: רעידת אדמה, שריפה והתאוששות
ב- 18 באפריל 1906, תקלת סן אנדראס החליקה לגובה של יותר מ -10 מטרים, ושיחררה רעידת אדמה אדירה מאוחר יותר שהוערכה כ -7.8 בסולם ריכטר. הרעידות שברו עיקרי מים והפעילו שריפות שהשתוללו במשך ארבעה ימים, והרגו 3,000 בני אדם, השמידו 25,000 מבנים והותירו 250,000 חסרי בית. העיר נבנתה במהירות עם מרכז עיר משופר ואירחה את התערוכה הבינלאומית המפוארת של פנמה רק תשע שנים לאחר מכן.
בשנות השלושים של המאה העשרים חלה צמיחה הן בעיר והן ביישובים השוכנים בה, ובניית שער הזהב האיקוני והגשרים במפרץ סן פרנסיסקו.
סן פרנסיסקו: מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה
סן פרנסיסקו הייתה נקודת העלייה העיקרית לתיאטרון הפסיפיק של מלחמת העולם השנייה, והאזור הפך למרכז ייצור נשק מרכזי. לאחר פרל הארבור, תושבי העיר היפניים אולצו למחנות מעצר רחוק בפנים הארץ. את שכונתם הנטושה התמלאה במהרה על ידי אפריקאים-אמריקאים שהגיעו מהדרום לעבוד בתעשיות המלחמה.
העיר מילאה גם תפקיד מפתח במעבר ממלחמת העולם השנייה למלחמה הקרה, אירחה את ועידת 1945 בה נערך אמנת בריטניה והמשיכה למשוך עובדים לפיתוח טכנולוגיות לעידן הגרעין.
סן פרנסיסקו: תרבות נגד
סן פרנסיסקו שמרה על המוניטין שלה כמרכז לבוהמיה תרבותית. בשנים קודמות הוא משך סופרים ממארק טוויין לג'ק לונדון, והוא הפך למרכז בשנות החמישים הכו משוררים ולתרבות הנגד ההייט-אשבורי שהגיעה לשיאה עם "קיץ האהבה" ב -1967.
העיר הייתה ארוכה של חממה של פעולות למען זכויות הסביבה, העבודה והנשים, וצברה מוניטין של קבלת פנים להומואים ולסביות. מחוז קסטרו שלה היה מרכז של התנועה לזכויות ההומואים. בשנות השמונים העיר פעלה למענה לאתגרי חסרי הבית הכרוני ומגיפת האיידס.
ב- 17 באוקטובר 1989, פגעה בעיר רעידת אדמה גדולה נוספת, פגעה במבנים, התמוטטה על הכבישים המהירים והרגה 67. כעבור עשור החלה תנופה שהתרכזה בטכנולוגיית אינטרנט, שמשכה יזמים לעיר והעלתה דמי שכירות, מכובדות וטינה בשכונותיה הגסות יותר . אוכלוסיית העיר הצפופה, יציבה במשך עשרות שנים, החלה לעלות שוב.
