אנדריי דמיטרייביץ 'סחרוב, הפיזיקאי הסובייטי שסייע בבניית פצצת המימן הראשונה של ברית המועצות, זוכה בפרס נובל לשלום בהוקרה במאבקו נגד "התעללות בכוח והפרת כבוד האדם על כל צורותיו." סחרוב נאסר על ידי ממשלת ברית המועצות לנסוע באופן אישי לאוסלו, נורווגיה, לקבל את הפרס.
סחרוב, יליד מוסקבה בשנת 1921, למד פיזיקה באוניברסיטת מוסקבה, וביוני 1948 גויס לתוכנית הנשק הגרעיני הסובייטי. בשנת 1948, לאחר שפוצצו את הפצצה האטומית הראשונה שלהם, הצטרפו הסובייטים לארצות הברית במירוץ לפיתוח פצצת המימן, כלי נשק שעוצב עוצמה פי עשרה מאשר הפצצות הגרעיניות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי. הרעיון של סחרוב את פצצת "עוגת השכבה" הראה תוצאות מבטיחות, אולם בסוף 1952 האמריקנים פוצצו בהצלחה את "פצצת העל הראשונה" בעולם. הצוות הסובייטי מיהר להדביק, ובסיוע הריגול הסובייטי, התיישב על אותו מושג מנצח כפיצוץ ההשפעה של האמריקנים. ב- 22 בנובמבר 1955, ברית המועצות פוצצה בהצלחה את פצצת המימן הראשונה שלה.
אף על פי שסחרוב עוטר במספר רב של כבוד מדעי סובייטי על הישגיו, המדען דאג יותר ויותר להשלכות הנשק האימתני, ובהמשך הצטער על חלקו ביצירתו. בשנת 1957, דאגתו מהסכנות הביולוגיות של ניסויים גרעיניים עוררה בו השראה לכתוב מאמר מרשיע אודות השפעות הקרינה ברמה נמוכה, והוא קרא להפסיק את הבדיקות הגרעיניות. ממשלת ברית המועצות שמרה על ביקורתו עד שנת 1969, אז הוברח סחרוב מהארץ ופורסם ב הניו יורק טיימס. במאמר זה, הוא תקף את מירוץ החימוש ואת המערכת הפוליטית הסובייטית וקרא "חברה דמוקרטית, פלורליסטית נטולת חוסר סובלנות ודוגמטיזם, חברה הומניטרית שתדאג לכדור הארץ ולעתידו."
לאחר פרסום מאמרו, פוטר סחרוב מתוכנית הנשק והפך לתומך קולי בזכויות האדם. בשנת 1975 הוא היה הסובייט הראשון שזכה בפרס נובל לשלום. לאחר שהוקיע את הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ב -1979, מיהרו הרשויות הסובייטיות להגיב והגלו אותו לגורקי, שם התגורר בתנאים קשים. בדצמבר 1986 הסתיים גלותו של סחרוב כאשר מנהיג ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, הזמין אותו לחזור למוסקבה. לאחר מכן הוא נבחר לקונגרס סגני העם כרפורמטור דמוקרטי ומונה לוועדה האחראית על ניסוח חוקה סובייטית חדשה. סחרוב נפטר בשנת 1989.
