הנשיא ריצ'רד ניקסון מעניק את אישורו הרשמי לבצע חיילים קרביים בארה"ב, בשיתוף יחידות דרום וייטנאמים, נגד מקדשי חיילים קומוניסטיים בקמבודיה.
מזכירת המדינה ויליאם רוג'רס ומזכיר ההגנה מלווין ליירד, שטענו ללא הרף לצמצום מאמץ ארה"ב בווייטנאם, הוחרגו מההחלטה להשתמש בכוחות ארה"ב בקמבודיה. האלוף ארל ווילר, יו"ר הרמטכ"ל המשותף, כבל את האלוף קרייייטון אברמס, מפקד בכיר בארה"ב בסייגון, והודיע לו על ההחלטה כי "רשות עליונה אישרה פעולות צבאיות מסוימות להגנה על כוחות ארה"ב הפועלים בדרום וייטנאם." ניקסון האמין כי הפעולה הייתה הכרחית כשביתה מוקדמת בכדי למנוע את התקפות צפון וייטנאמים מקמבודיה לדרום וייטנאם, כאשר כוחות ארה"ב נסוגו והדרום-וייטנאמים קיבלו על עצמם אחריות רבה יותר ללחימה. אף על פי כן, שלושה אנשי צוות של המועצה לביטחון לאומי ועוזרי המפתח לעוזרו של הנשיא הנרי קיסינג'ר התפטרו במחאה על מה שהסתכם בפלישה לקמבודיה.
כאשר הודיע ניקסון בפומבי על הפלישה של קמבודיה ב -30 באפריל, היא יצאה לגל הפגנות נגד המלחמה. מחאה באוניברסיטת קנט סטייט הביאה להרוג ארבעה סטודנטים בידי כוחות המשמר הלאומי של הצבא. עצרת סטודנטים נוספת במכללת ג'קסון סטייט במיסיסיפי הביאה למותם של שני סטודנטים ו -12 פצועים כששוטרים פתחו באש במעון לנשים. הפלישה הרגיזה רבים בקונגרס, שהרגישו שניקסון מרחיב באופן בלתי חוקי את המלחמה; זה הביא לשורה של החלטות קונגרס ויוזמות חקיקה שיגבילו מאוד את כוחו הביצוע של הנשיא.
