חודש לאחר שכוחו הפולש המסיבי של נפוליאון בונפרטה נכנס למוסקבה הבוערת והנטושה, הצבא הצרפתי הרעב נאלץ להתחיל בנסיגה חפוזה מרוסיה.
בעקבות דחיית מערכת היבשת שלו על ידי הצאר אלכסנדר הראשון, קיסר צרפת נפוליאון פלשתי לרוסיה עם גרנדה ארמה ב- 24 ביוני 1812. הצבא העצום, שכלל יותר מ -500,000 חיילים ואנשי צוות, היה הכוח הצבאי האירופי הגדול ביותר שנאסף עד כה.
במהלך חודשי הפתיחה של הפלישה נאלץ נפוליאון להתמודד עם צבא רוסי מר בנסיגה תמידית. בסירובם לעסוק בצבאו העילאי של נפוליאון בעימות בהיקף מלא, הרוסים תחת הגנרל מיכאיל קוטוזוב שרפו את כל מה שמאחוריהם כשהם נסוגים עמוק יותר ויותר אל תוך רוסיה. ב- 7 בספטמבר נלחם הקרב הבלתי החלטי על בורודינו, בו ספגו שני הצדדים הפסדים איומים. ב- 14 בספטמבר הגיע נפוליאון למוסקבה בכוונה למצוא אספקה אך במקום זאת מצא כמעט את כל האוכלוסייה שהתפנתה, והצבא הרוסי נסוג שוב. מוקדם בבוקר למחרת פרצו שריפות ברחבי העיר שהציבו פטריוטים רוסים, ומגורי החורף של הגרנדה גרנדה גרמייה נהרסו. לאחר שהמתין חודש לכניעה שמעולם לא הגיע, נאלץ נפוליאון, כשהוא מתמודד עם תחילת החורף הרוסי, להורות על צבאו הרעוב ממוסקבה.
במהלך הנסיגה הרת אסון, צבאו של נפוליאון סבל מהתנכלויות מתמדת מצבא רוסי אגרסיבי וחסר רחמים. הצבא המנוצל הגיע עד לנהר ברזינה בשלהי נובמבר, אך מצא את דרכו חסומה על ידי הרוסים. ב -26 בנובמבר הכריח נפוליאון דרך בסטיידינקה, וכשרוב צבאו עבר את הנהר כעבור שלושה ימים, הוא נאלץ לשרוף אחריו את גשריו המאולתר, כשהוא תקוע כ -10,000 חונקים בצד השני. משם הפכה הנסיגה לנתיב, וב- 8 בדצמבר עזב נפוליאון את שנותר מצבאו כדי לחזור לפריז עם כמה קבוצות. שישה ימים לאחר מכן הבריחה הגרנדה ארמייה לבסוף מרוסיה, לאחר שספגה אובדן של יותר מ- 400,000 גברים במהלך הפלישה הרסנית.
