הצעת החוק לעצמאות הודית, המגלפת את המדינות העצמאיות של הודו ופקיסטן מחוץ לאימפריה של מוגול לשעבר, נכנסת לתוקף בשביתה של חצות ב -15 באוגוסט 1947. ההסכם המיוחל הסתיים 200 שנות שלטון בריטי והועבר על ידי מנהיג העצמאות ההודי מוהנדאס גנדי כ"מעשה האצילי ביותר של האומה הבריטית. "עם זאת, מריבה דתית בין הינדים ומוסלמים, שעיכבה את מתן בריטניה לעצמאותה ההודית לאחר מלחמת העולם השנייה, גרמה עד מהרה להתרגשות של גנדי. במחוז צפון פונג'אב, המחולק בחדות בין הודו הנשלטת ההינדית לפקיסטן הנשלטת על ידי מוסלמים, נהרגו מאות אנשים בימים הראשונים לאחר העצמאות.
תנועת העצמאות ההודית צברה תאוצה לראשונה בראשית המאה העשרים, ואחרי מלחמת העולם הראשונה ארגן גנדי את הראשון מבין קמפיין האפקטיביים הרבים והפאסיביים שלו במחאה על השלטון המדכא של בריטניה בהודו. בשנות השלושים של המאה הקודמת, ממשלת בריטניה עשתה ויתורים לאומנים ההודים, אולם במהלך מלחמת העולם השנייה גברה אי שביעות הרצון מהשלטון הבריטי עד כדי כך שבריטניה חששה לאבד את הודו לציר.
גנדי ומנהיגים לאומניים אחרים דחו כריק את ההבטחות הבריטיות לממשל עצמי הודי לאחר המלחמה וארגנו את קמפיין "צא מהודו" הלא-אלים בכדי להחיש את עזיבתם של הבריטים. הרשויות הקולוניאליות הבריטיות הגיבו בכלא של גנדי ומאות אחרים. הפגנות אנטי-בריטיות האיצו לאחר המלחמה, ובשנת 1947 הקונגרס הלאומי ההודי קיבל באי-רצון את הקמת פקיסטן כדי לפייס את הליגה המוסלמית ולסיים את משא ומתן העצמאות. ב- 15 באוגוסט 1947 נכנס לתוקף חוק העצמאות ההודי, שחנך תקופת סערת דת בהודו ובפקיסטן שתביא למותם של מאות אלפים, כולל גנדי, שחוסל על ידי קנאי הינדי בינואר 1948 במהלך תפילה. ערנות לאזור של אלימות מוסלמית-הינדית.
