ביום זה בשנת 1901, דריק קידוח בספינדלטופ היל ליד ביומונט, טקסס, מייצר גושר עצום של נפט גולמי, הצופה את הנוף לאורך מאות מטרים ומסמל את כניסתו של תעשיית הנפט האמריקאית. הגייזר התגלה בעומק של יותר מ -1,000 רגל, זרם בקצב התחלתי של כ 100,000 חביות ביום ולקח לו תשעה ימים. בעקבות התגלית, נפט, שעד אז שימש בארה"ב בעיקר כחומר סיכה ובנפט למנורות, יהפוך למקור הדלק העיקרי להמצאות חדשות כמו מכוניות ומטוסים; צורות תובלה המונעות על פחם כולל ספינות ורכבות יוסבו גם לדלק הנוזלי.
נפט גולמי, שהפך לתעשיית הטריליון דולר הראשון בעולם, הוא תערובת טבעית של מאות תרכובות פחמימניות שונות שנלכדו בסלע תת קרקעי. הפחמימנים נוצרו לפני מיליוני שנים כאשר צמחים ובעלי מים זעירים מתו והתיישבו על קרקעית נתיבי מים קדומים, ויצרו שכבה עבה של חומר אורגני. בהמשך כיסתה המשקעים את החומר הזה, הפעיל עליו חום ולחץ והפך אותו לנפט שיוצא מהאדמה כיום.
בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, איש העסקים בטקסס והגיאולוג החובב פטילו היגינס השתכנעו שיש בריכה גדולה של נפט מתחת למבנה של כיפת המלח דרומית לביאומונט. הוא ומספר שותפים הקימו את חברת הנפט, הגז והייצור של גלדיס סיטי וביצעו כמה ניסיונות קידוח לא מוצלחים לפני שהיגינס עזב את החברה. בשנת 1899, החכיר היגינס שטח אדמה בספינדלטופ למהנדס הכרייה אנתוני לוקאס. הדחף של לוקאס התנפח ב- 10 בינואר 1901 והכניס את עידן הדלק הנוזלי. לרוע המזל עבור היגינס, הוא איבד את חלקו הבעלות באותה נקודה.
ביומונט הפכה לבום טאון "זהב שחור", ואוכלוסייתה שילשה בשלושה חודשים. העיירה התמלאה בעובדי נפט, משקיעים, סוחרים ואנשי חרס (מה שמוביל אנשים מסוימים לכנות אותה "Swindletop"). בתוך שנה היו יותר מ- 285 בארות אקטיביות בספינדלטופ וכ -500 חברות נפט ויבשה שפעלו באזור, כולל כמה מהשחקנים הגדולים כיום: הומל (כיום אקסון), חברת טקסס (טקסאקו) וחברת נפט מגנוליה. (מוביל).
ספינדלופ חווה פריחה שנייה החל מאמצע שנות העשרים, כאשר התגלה עוד שמן בעומקים עמוקים יותר. בשנות החמישים של המאה ה -20 כונה ספינדלופ בגופרית. כיום פועלות רק כמה בארות נפט באזור.
