הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (המכונה בדרך כלל גרמניה המערבית) הוקמה רשמית כאומה נפרדת ועצמאית. פעולה זו סימנה את הסיום האפקטיבי לכל דיון באיחוד מזרח ומערב גרמניה.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה לארבעה אזורי כיבוש, כאשר הבריטים, הצרפתים, האמריקנים והסובייטים שלטו כל אחד באזור אחד. העיר ברלין חולקה גם היא בצורה דומה. הסדר זה היה אמור להיות זמני, אולם ככל שהאיבה של האיבה הרוסית של המלחמה הקרה התברר כי החלוקה בין החלקים הנשלטים הקומוניסטיים והלא-קומוניסטיים בגרמניה וברלין תתקיים. במאי 1946 הפסיקה ארצות הברית את תשלומי הפיצויים ממערב גרמניה לברית המועצות. בדצמבר, ארצות הברית ובריטניה שילבו את אזורי הכיבוש שלהם למה שנודע בכינוי ביזוניה. צרפת הסכימה להפוך לחלק מההסדר הזה, ובמאי 1949 הפכו שלושת האזורים לאחד.

ב- 23 במאי התכנסה המועצה הפרלמנטרית במערב גרמניה והכריזה רשמית על הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. למרות שקונראד אדנאואר, נשיא המועצה ונשיא עתיד מערב גרמניה, הכריז בגאווה, "היום קמה גרמניה חדשה", האירוע לא היה חגיגי. רבים מהנציגים הגרמניים בפגישה היו מאופקים, מכיוון שהם קיבלו תקווה קלושה שייתכן שאיחוד גרמניה. שני חברי המועצה הקומוניסטים סירבו לחתום על הכרזת הקמת המדינה החדשה.

הסובייטים הגיבו במהירות לפעולה במערב גרמניה. באוקטובר 1949 הוכרז רשמית הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה). פעולות אלה בשנת 1949 סימנו את סיומה של כל דיבורים על גרמניה שאוחדה מחדש. במשך 41 השנים הבאות, מזרח גרמניה המערבית שימשה כסמלים של העולם המחולק, ושל איבהיות המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. בשנת 1990, עם התגברות כוח סובייטי והמפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה איבדה בהתמדה את אחיזתה בשלטון, מזרח ומערב גרמניה אוחדו לבסוף כאומה אחת.