לאחר ששרד שני מסעות גישוש מסוכנים לאזורים בלתי חתומים במערב, זבולון פייק נפטר במהלך קרב במלחמת 1812.
כשהפך לגנרל בשנת 1812, פייק כבר התמודד עם מצבים מסוכנים רבים. הוא התגייס לצבא כשהיה בן 15, ובסופו של דבר נכנס לתפקידים צבאיים שונים בגבול האמריקני. בשנת 1805 הורה הגנרל ג'יימס וילקינסון לפייק להוביל 20 חיילים בסיור של נהר מיסיסיפי העליון. בציפייה לחזור לפני שהנהרות קפאו, יצאו פייק ולהקתו הקטנה במעלה המיסיסיפי בסירת קליר של 70 מטר בתחילת אוגוסט. אולם התקדמות איטית פירושה שפייק ואנשיו בילו חורף קשה ליד ליטל פולס של ימינו, מינסוטה, לפני שהם חזרו לאביב שלאחר מכן.
פחות משלושה חודשים לאחר מכן, וילקינסון הורה לפייק לחזור מערבה. הפעם, פייק ואנשיו חקרו את מי הנהר של נהר ארקנסו, מסלול שהוביל אותם לקולורדו. שם ראה פייק את הפסגה המתנשאת שעכשיו נושאת את שמו, והוא עשה ניסיון לא מוטל לטפס עליו. כשהם מעריכים באופן גס את גובה ההר ולבושים רק במדי כותנה דקים, נאבק פייק ואנשיו בשלג עמוק וטמפרטורות תת-אפסיות לפני שנטשו לבסוף את העלייה.
במהלך המסע השני הזה, פייק הלך לאיבוד והסתובב בשטח שבשליטת ספרד. סיור ספרדי עצר אותו והביא אותו למעצר. למרות שפייק איבד את דרכו ללא עוררין, הוא גם קיווה שהספרדים יתפסו אותו כדי שיוכל לראות יותר משטחם. אסטרטגיה מסוכנת זו השתלמה. כשלא הכירו בכך שהם מספקים לפייק הזדמנות פז לרגל את השטח, העבירו הספרדים באדיבות את אסירם לראשונה לסנטה פה ואחר כך לצ'יוואווה, לפני ששחררו אותו לבסוף ליד גבול ארה"ב בלואיזיאנה.
הרושם התרשם מתעוזתו ומוניטין שלו כקצין יעיל, קידם את פייק לתפקיד תת-אלוף במלחמת 1812. לאחר ששרד שני מסעות מסוכנים למערב הרחוק, נהרג פייק ביום זה בשנת 1813 כשהוא הוביל למתקפה על חיילים בריטים בטורונטו. הוא היה בן 34.
