ארבע שנים אחרי שארצות הברית זכתה בעצמאותה מאנגליה, 55 נציגי מדינה, ביניהם ג'ורג 'וושינגטון, ג'יימס מדיסון ובנג'מין פרנקלין, מתכנסים בפילדלפיה כדי לחבר חוקה ארה"ב חדשה.
סעיפי הקונפדרציה, אשרשררו מספר חודשים לפני הכניעה הבריטית ביורקטאון בשנת 1781, קבעו קונפדרציה רופפת של מדינות ארה"ב, שהיו ריבונות ברוב עניינם. על הנייר, הרשות המרכזית בקונגרס קיבלה את הכוח לשלוט בענייני חוץ, לנהל מלחמה ולווסת מטבעות, אך בפועל סמכויות אלה הוגבלו בצורה חדה מכיוון שלא ניתנה סמכות לקונגרס לאכוף את בקשותיה למדינות למען כסף או חיילים. עד שנת 1786, ניכר היה כי האיחוד יתפרק במהרה אם לא יתוקנו או יוחלפו תקנון הקונפדרציה. חמש מדינות נפגשו באנאפוליס, מרילנד, כדי לדון בנושא, וכל המדינות הוזמנו לצירים לכנס חוקתי חדש שייערך בפילדלפיה.
ב- 25 במאי 1787 התכנסו צירים המייצגים כל מדינה פרט לאי רוד איילנד בבית המדינה של פנסילבניה בפילדלפיה לוועידה החוקתית. בבניין, שכונה כיום היכל העצמאות, ראו קודם את ניסוח מגילת העצמאות ואת חתימת תקנון הקונפדרציה. האסיפה מחק מייד את הרעיון לשנות את תקנון הקונפדרציה ופתח בערך תוכנית ממשל חדשה. גיבור מלחמת המהפכה ג'ורג 'וושינגטון, ציר מווירג'יניה, נבחר לנשיא הוועידה.
במהלך שלושה חודשים של ויכוח, המציאו הצירים מערכת פדרלית מבריקה המאופיינת במערכת מורכבת של בדיקות ואיזונים. הוועידה הייתה חלוקה בסוגיית הייצוג הממלכתי בקונגרס, שכן מדינות מאוכלסות יותר ביקשו חקיקה פרופורציונאלית, ומדינות קטנות יותר רצו ייצוג שווה. הבעיה נפתרה על ידי פשרה של קונטיקט, שהציעה מחוקק דו-ביתי עם ייצוג פרופורציונלי בבית התחתון (בית הנבחרים) וייצוג שווה של המדינות בבית העליון (הסנאט).
ב- 17 בספטמבר 1787 נחתמה החוקה של ארצות הברית של אמריקה על ידי 38 מתוך 41 הצירים שנכחו בסיום האמנה. כפי שהוכתב על ידי סעיף VII, המסמך לא יהפוך לחייב עד שהוא אושר על ידי תשע מתוך 13 המדינות.
החל מ- 7 בדצמבר, חמש מדינות דלאוור, פנסילבניה, ניו ג'רזי, ג'ורג'יה וקונטיקט, אישרו זאת ברצף מהיר. עם זאת, מדינות אחרות, ובמיוחד מסצ'וסטס, התנגדו למסמך, מכיוון שהוא לא הצליח לשמור על סמכויות לא מחוקות למדינות וחסרה הגנה חוקתית על זכויות פוליטיות בסיסיות, כמו חופש הדיבור, הדת והתקשורת. בפברואר 1788 הושגה פשרה לפיה מסצ'וסטס ומדינות אחרות יסכימו לאשר את המסמך בביטחון כי יוצעו מייד תיקונים. החוקה אושרה אפוא בצמצום במסצ'וסטס, ואחריה מרילנד ודרום קרוליינה. ב- 21 ביוני 1788, ניו המפשייר הפכה למדינה התשיעית לאשרר את המסמך, ובהמשך הוסכם כי הממשלה תחת החוקה האמריקאית תחל ב -4 במרץ 1789.
ב- 25 בספטמבר 1789 אימץ הקונגרס הראשון של ארצות הברית 12 תיקונים לחוקת ארה"ב, מגילת הזכויות, ושלח אותם למדינות לאישור. עשרה מתיקונים אלה אושררו בשנת 1791. בנובמבר 1789 הפכה צפון קרוליינה למדינה ה -12 לאשרר את החוקה האמריקאית. רוד איילנד, שהתנגדה לשליטה פדרלית במטבע והייתה ביקורתית לפשרה בנושא העבדות, התנגדה לאשרר את החוקה עד שממשלת ארה"ב איימה לנתק את היחסים המסחריים עם המדינה. ב- 29 במאי 1790 הצביע רוד איילנד בשני קולות לאשרור המסמך, והאחרון מבין 13 המושבות המקוריות הצטרף לארצות הברית. כיום החוקה האמריקאית היא החוקה הלאומית הכתובה הוותיקה ביותר שפועלת בעולם.
