תוֹכֶן
בנדיקט ארנולד (1741-1801) היה גיבור אמריקני קדום של מלחמת המהפכה (1775-83) שהפך לימים לאחד הבוגדים הידועים לשמצה בתולדות ארה"ב לאחר שחילף צד ונלחם למען הבריטים. עם פרוץ המלחמה, ארנולד השתתף בלכידת חיל המצב של בריטניה בפורט טיקונדרוגה בשנת 1775. בשנת 1776, הוא הפריע לפלישה בריטית לניו יורק בקרב אגם שמפליין. בשנה שלאחר מכן מילא תפקיד מכריע בכניעה לכניעת צבאו של הגנרל הבריטי ג'ון בורג'ון (1722-92) בסרטוגה. עם זאת ארנולד מעולם לא קיבל את ההכרה שלדעתו ראויה לו. בשנת 1779 הוא נכנס למשא ומתן חשאי עם הבריטים, והסכים להסגיר את עמדת ארה"ב בווסט פוינט תמורת כסף ופיקוד בצבא הבריטי. העלילה התגלתה, אך ארנולד ברח לקווים בריטיים. שמו הפך שם נרדף למילה "בוגד".
חיים מוקדמים
בנדיקט ארנולד נולד ב- 14 בינואר 1741 בנוריץ 'בקונטיקט. אמו הגיעה ממשפחה עשירה, אך אביו בזבז את אחוזתם. בצעירותו, ארנולד חניך בבית עסק לרפואה ושירת במיליציה במלחמת צרפת והודו (1754-63).
האם ידעת? במחווה לא שגרתית לגיבור לשעבר, פסל ליד שדה הקרב בסרטוגה מציין את רגלו של בנדיקט ארנולד, אותה פצע קשה גם שם וגם בקוויבק בקרב נגד הבריטים לפני בגידתו. הפסל אינו מראה דבר מגופו של ארנולד מלבד רגלו, ואינו מציין אותו בשמו.
בשנת 1767, ארנולד, שהפך לסוחר משגשג, התחתן עם מרגרט מנספילד. לזוג נולדו שלושה ילדים לפני מותה של מרגרט בשנת 1775.
גיבור המהפכה האמריקאית
כשפרצה מלחמת המהפכה בין בריטניה הגדולה ל -13 מושבותיה האמריקאיות באפריל 1775, הצטרף ארנולד לצבא הקונטיננטל. בפועל בוועדה של הממשלה המהפכנית של מסצ'וסטס, ארנולד שיתף פעולה עם איש הגבול של ורמונט איתן אלן (1738-89) ועם נערי ההרים הירוקים של אלן בכדי לכבוש את חיל המצב הבריטי הבלתי מעורער בפורט טיקונדרוגה שבמדינת ניו יורק ב- 10 במאי 1775. בהמשך אותה שנה ארנולד הוביל משלחת שגויה בטרק מחריד ממיין לקוויבק. מטרת המשלחת הייתה לעצור את תושבי קנדה מאחורי מטרת הפטריוט ולשלול מהממשל הבריטי בסיס צפוני ממנו תוכל להתקפות שביתות אל 13 המושבות. עם התגייסותם של רבים מאנשיו שפג תוקפם ביום השנה האזרחית החדשה, לא הייתה לארנולד ברירה אלא לפתוח במתקפה נואשת נגד קוויבק העיר המבוצרת דרך סופת שלגים ב -31 בדצמבר 1775. בתחילת הקרב ארנולד ספג פצע קשה רגלו ונשאה אל גב שדה הקרב. התקיפה נמשכה, אך נכשלה כישלון חרוץ. מאות חיילים אמריקאים נהרגו, נפצעו או נלכדו וקנדה נותרה בידי בריטניה.
בשלהי המאוחר של שנת 1776, ארנולד התאושש מספיק מהפצע שלו בכדי לקחת שוב את השדה. הוא מילא תפקיד מכריע במכשול פלישה בריטית מקנדה לניו יורק בסתיו של אותה שנה. כשהוא מנבא נכון כי הגנרל הבריטי גיא קרלטון (1724-1808) יפליג כוח פולש במורד אגם שמפליין, פיקח ארנולד על בניית משטה אמריקאית באגם ההוא כדי לפגוש את צי קרלטון. ב- 11 באוקטובר 1776 הפתיע הצי האמריקני את אויבו ליד מפרץ ואלקור. אף שהמשט של קרלטון סילק את האמריקנים, הפעולה של ארנולד עיכבה את גישתו של קרלטון מספיק זמן, עד שהגנרל הבריטי הגיע לניו יורק, עונת הקרב הייתה כמעט בסוף והבריטים נאלצו לחזור לקנדה. ההופעה של ארנולד בקרב על אגם שמפליין הצילה את גורם הפטריוט מאסון אפשרי.
למרות שירותו ההרואי, ארנולד חש שהוא לא זכה להכרה המגיעה לו. הוא התפטר מצבא קונטיננטל בשנת 1777 לאחר שהקונגרס קידם חמישה קצינים זוטרים מעליו. הגנרל ג'ורג 'וושינגטון (1732-99), מפקד צבא קונטיננטל, דחק בארנולד לשקול מחדש. ארנולד הצטרף לצבא בזמן להשתתף בהגנה של מרכז ניו יורק מפני כוח בריטי הפולש תחת הגנרל ג'ון בורגין בסתיו 1777.
בקרבות נגד בורג'ון שירת ארנולד תחת הגנרל הורטיו גייטס (1728-1806), קצין שארנולד הגיע להחזיק בו בבוז. האנטיפטיה הייתה הדדית, ושערים שלב בשלב מסוים את ארנולד מפיקודו. עם זאת, בקרב המרכזי ב'במיס הייטס 'ב- 7 באוקטובר 1777, התריס ארנולד בסמכותו של גייטס ולקח פיקוד על קבוצת חיילים אמריקאים שאותם הוביל בתקיפה נגד הקו הבריטי. ההתקפה של ארנולד זרקה את האויב לאי סדר ותורמת רבות לניצחון האמריקני. עשרה ימים לאחר מכן, ויתר בורגווין את כל צבאו בסרטוגה. חדשות על הכניעה שכנעו את צרפת להיכנס למלחמה בצד האמריקאים. שוב, ארנולד קירב את ארצו צעד אחד קרוב יותר לעצמאות.עם זאת, גייטס צמצם את תרומתו של ארנולד בדוחות הרשמיים שלו ותבע את מרבית הזיכוי עבור עצמו.
בינתיים, ארנולד פצע קשה את אותה הרגל שהוא פצע בקוויבק בקרב. לאחר שנמסר כמי שאינו מסוגל לפקוד שדה באופן זמני, הוא קיבל את תפקיד מושל צבאי בפילדלפיה בשנת 1778. בעוד שם, נאמנויותיו החלו להשתנות.
עלילה בוגדנית
במהלך כהונתו כמושל נפוצו שמועות, לא לגמרי מופרכות, דרך פילדלפיה בהאשימו את ארנולד כי הוא מתעלל בעמדתו ברווח האישי שלו. הועלו גם שאלות בנוגע לחיזורו ונישואיו של ארנולד לפגי שיפן הצעירה (1760-1804), בתו של אדם שנחשד באהדה נאמנית. ארנולד ואשתו השנייה, איתה יוולדו לו חמישה ילדים, חיו אורח חיים מפואר בפילדלפיה, וצברו חוב משמעותי. החובות והטינה שארנולד חש כי לא מקודמים מהר יותר היו גורמים מניעים שבחרו להפוך למעיל פיתוי. הוא הגיע למסקנה כי טובתו תועיל יותר לסייע לבריטים מאשר להמשיך לסבול עבור צבא אמריקני שראה כפוי טובה.
בסוף שנת 1779 החל ארנולד במשא ומתן סודי עם הבריטים על כניעת המצודה האמריקאית בווסט פוינט, ניו יורק, בתמורה לכסף ופיקוד בצבא הבריטי. המתווך הראשי של ארנולד היה רב סרן הבריטי ג'ון אנדרה (1750-80). אנדרה נלכד בספטמבר 1780, תוך כדי מעבר בין קווים בריטיים ואמריקאים, מחופש בבגדים אזרחיים. ניירות שנמצאו באנדרה הפלילו את ארנולד בבגידה. לאחר שנודע ללכידתו של אנדרה, נמלט ארנולד לקווים בריטיים לפני שהפטריוטים יכלו לעצור אותו. ווסט פוינט נותר בידיים אמריקאיות, וארנולד קיבל רק חלק מהשפע שהובטח לו. אנדרה נתלה כמרגל באוקטובר 1780.
ארנולד הפך עד מהרה לאחת הדמויות הבולטות ביותר בתולדות ארה"ב. באופן אירוני, בגידתו הפכה לשירותו הסופי למטרה האמריקאית. עד שנת 1780, אמריקאים התסכלו מההתקדמות האיטית לעבר עצמאות ומההבוסות הרבות שלהם בשדה הקרב. עם זאת, מילת הבגידה של ארנולד הפיחה מחדש את המורל הנפול של הפטריוטים.
חיים מאוחרים
לאחר שברח לצד האויב, קיבל ארנולד ועדה עם הצבא הבריטי ושירת בכמה התקשרויות קלות נגד האמריקנים. לאחר המלחמה, שהסתיימה בניצחון האמריקנים עם חוזה פריז בשנת 1783, התגורר ארנולד באנגליה. הוא נפטר בלונדון ב- 14 ביוני 1801, בגיל 60. הבריטים התייחסו אליו באמביוולנטיות, בעוד ארצו לשעבר בזו לו. לאחר מותו, זכר ארנולד חי בארץ הולדתו, שם שמו הפך שם נרדף למילה "בוגד".
