המלך צ'שווייו, השליט הגדול האחרון של זולולנד, נלכד על ידי הבריטים לאחר תבוסתו במלחמת בריטניה-זולו. לאחר מכן הוא נשלח לגלות. התנגדותו של צטווייו לשלטון הבריטי בדרום אפריקה הביאה לפלישת בריטניה לזולולנד בשנת 1879.

בשנת 1843, בריטניה ירשה את הבורים כשליטי נטאל, ששלטו על זולולנד, הממלכה השכנה של העם הזולו. בורים, המכונים גם אפריקנרים, היו צאצאיהם של המתיישבים ההולנדים המקוריים שהגיעו לדרום אפריקה במאה ה -17. זולוס, מהגר מהצפון, הגיע גם הוא לדרום אפריקה במהלך המאה ה -17, והתיישב סביב אזור נהר טוגלה. בשנת 1838, הבורים, שנודדים צפונה כדי לחמוק מהשליטות הבריטיות החדשות בדרום, נקלעו לראשונה לסכסוך מזוין עם הזולוס, שהיה אז תחת שלטונו של המלך דינגן. המהגרים האירופאים הצליחו להפיל את דינגן בשנת 1840, והחליפו אותו בבנו מפנדה, שהפך לווסל של הרפובליקה הבורית החדשה של נטאל. בשנת 1843, הבריטים השתלטו על נטאל ועל זולולנד.

בשנת 1872 נפטר המלך מפנדנד והוחלף על ידי בנו קטשויו, שהיה נחוש להתנגד לשליטה אירופאית בשטחו. בדצמבר 1878 דחה קטשוויי את הדרישה הבריטית כי יתפרק מחייליו, ובחודש ינואר פלשו כוחות בריטיים לזולולנד לדכא את קצבוי. הבריטים ספגו תבוסות חמורות באיסאנדלוואנה, שם נהרגו או נפצעו 1,300 חיילים בריטים, ובהר חלובנה, אולם ב- 29 במרץ התהפך הגאות לטובת הבריטים בקרב על חמולה.

לאחר מכן נלכד המלך צ’שווייו ונשלח לגלות, אך בשנת 1883 הוחזר לשלטון על חלק משטחו הקודם. עם זאת, בגלל תבוסותיו הוא הוחרם בעיני נתיניו, ועד מהרה הם הוציאו אותו מצולולנד. הוא נפטר בגלות בשנה שלאחר מכן.

בשנת 1887, כשהם מתמודדים עם המרידות המתמשכות בזולו, סיפחו הבריטים את זולולנד רשמית ובשנת 1897 היא הפכה לחלק מנטאל שהצטרפה לאיחוד דרום אפריקה בשנת 1910.