במהלך מלחמת העולם השנייה, נציגי האזורים השונים של יוגוסלביה חותמים על שביתת נשק עם גרמניה הנאצית בבלגרד, והסתיימו 11 יום של התנגדות סרק נגד הגרמנים הפולשים ורמכט. למעלה מ- 300,000 קצינים וחיילים יוגוסלביים נלקחו בשבי. רק 200 גרמנים מתו בכיבוש יוגוסלביה.

ב- 27 במרץ 1941, יומיים לאחר שממשלת יוגוסלביה חתמה על הסכם שנוי במחלוקת עם מעצמות הציר, הקצינים האווירים של יוגוסלביה, בסיוע השירותים החשאיים הבריטיים, הפילו את משטר הפרו-ציר במדינה. בתגובה, מנהיג הנאצים אדולף היטלר פתח בפלישה מסיבית למדינה שהחלה ב- 6 באפריל בהפצצת בלגרד. המגנים היוגוסלביים, המורכבים מאומים לא יציבים פוליטית שונים, הונחו על ידי המוני הכוחות הגרמנים, האיטלקים, ההונגרים והבולגרים הפולשים לארצם.

ב- 17 באפריל נכנעה יוגוסלביה והתחלקה, למעט מדינת הבובות של קרואטיה, בין ארבעת כוחות הציר הפולשים. הכוחות הכובשים החמירו את ההבדלים הדתיים והלאומיים המסורתיים באזור, והסרבים הושמדו במיוחד. עם זאת, בסוף השנה צצו שתי תנועות התנגדות אפקטיביות נפרדות, האחת בראשות הקולונל דראגוליוב מיחילוביץ ', שהיה נאמן לממשלת יוגוסלביה בגלות, ואחרת בראשותו של ג'וזיפ ברוז טיטו, שהורכב מ חברי המפלגה הקומוניסטית הבלתי חוקית של יוגוסלביה.