ביום זה בשנת 1865, גשמים את צבאו של גנרל האיחוד ויליאם שרמן בסוואנה, ג'ורג'יה, כשהוא ממתין להתחיל לצעוד אל קרולינה.
בסתיו 1864 צעדו שרמן וצבאו ברחבי גאורגיה והרסו כמעט כל מה שנקרה בדרכם. שרמן טען שהמלחמה תסתיים מוקדם יותר אם הסכסוך יועבר לדרום האזרחי, השקפה שחלקו הנשיא אברהם לינקולן והגנרל יוליסס ס. גרנט. אנשיו של שרמן קרעו מסילות ברזל, שרפו מחסני תבואה, סחבו בעלי חיים והשאירו מטעים בהריסות. היאנקי כבשו את עיר הנמל סוואנה רגע לפני חג המולד, ושרמן השתהה במשך שלושה שבועות לנוח ולהגיש מחדש את כוחותיו.
לאחר מנוחה זו, שרמן תכנן לעבור לקרולינה ולהכפוף את המדינות לאותו טיפול אכזרי שקיבלה ג'ורג'יה. 60,000 כוחותיו חולקו לשני אגפים. הגנרל אוליבר או. הווארד אמור היה לקחת שני חיילים ולעבור צפונית-מזרחית לצ'רלסטון, דרום קרוליינה, בעוד הגנרל הנרי סלוקום אמור היה לעבור צפונה מערבה לעבר אוגוסטה, ג'ורג'יה. אלה היו רק הסחות דעת אל היעד העיקרי: קולומביה, דרום קרוליינה.
כששרמן התכונן לעבור, הגשמים החלו. ב- 17 בינואר המתינו ינקים בזמן שגשמים עזים הכתירו את האזור. הסערה נמשכה 10 יום, הגשמים הכבדים ביותר מזה 20 שנה. כמה מעוזרי שרמן חשבו שמערכה חורפית בקרולינה תהיה קשה עם מזג אוויר כל כך רטוב, אבל שרמן בילה ארבע שנים בצ'רלסטון כסגן צעיר בצבא, והאמין שהצעדה אפשרית. הוא היה ברשותו צבא שהיה מוכן להמשיך את תקיפתו בקונפדרציה. שרמן כתב לאשתו שהוא "... מעולם לא ראה צבא בטוח יותר ... החיילים חושבים שאני יודע הכל ושהם יכולים לעשות הכל."
צבאו של שרמן לא החל לנוע עד סוף ינואר 1865. כשהצבא סוף סוף עבר, הוא ניהל מערכה נגד דרום קרוליינה שהיה גרוע יותר מגאורגיה המקוונת. שרמן רצה לנקום במדינה שהובילה פרישה והתחילה את המלחמה בירי על פורט סאמטר.
