ביום זה בשנת 1977, נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר מעניק חנינה ללא תנאי למאות אלפי גברים שהתחמקו מהטיוטה במלחמת וייטנאם.

בסך הכל, כמאה אלף אמריקאים צעירים יצאו לחו"ל בסוף שנות השישים ותחילת שנות ה -70 כדי להימנע משרת במלחמה. תשעים אחוז נסעו לקנדה, שם לאחר מחלוקת ראשונית הם התקבלו בסופו של דבר כמהגרים. אחרים התחבאו בארצות הברית. בנוסף לאלה שנמנעו מהטיוטה, מספר קטן יחסית מבין אלף עריקים מכוחות המזוינים האמריקאים פנו גם הם לקנדה. בעוד שממשלת קנדה שמרה מבחינה טכנית את הזכות להעמיד לדין עריקים, בפועל הם השאירו אותם לבדם, ואף הנחו את שומרי הגבול שלא לשאול יותר מדי שאלות.

מצידה, ממשלת ארה"ב המשיכה להעמיד לדין משתמטים לאחר סיום מלחמת וייטנאם. בסך הכל 209,517 גברים הואשמו רשמית בהפרת חוקי טיוטה, ואילו גורמים בממשל מעריכים כי 360,000 איש נוספים מעולם לא האשימו רשמית. אם הם חזרו לביתם, אנשים המתגוררים בקנדה או במקומות אחרים נקלעו לעונשי מאסר או שירות צבאי מאולץ. במהלך קמפיין הנשיאות שלו ב -1976, הבטיח ג'ימי קרטר לחון משתלטים כדרך להציב את המלחמה ואת החלוקה המרה שגרמה בתקיפות בעבר. לאחר הזכייה בבחירות, קרטר לא בזבז זמן להשלים עם מילתו. אף על פי שרבים אמריקאים שהושתלו חזרו הביתה, העריכו כי 50,000 התיישבו לצמיתות בקנדה.

עוד בארה"ב, החלטתו של קרטר עוררה מידה רבה של מחלוקת. ביקורת קשה מצד קבוצות ותיקים ואחרים על כך שאיפשרו לפורעי חוק לא-פטריוטים לצאת ללא סקוטים, תוכנית החנינה והבן לוויה עלתה באש מקבוצות חנינה על כך שלא התייחסו לעריקים, חיילים שהשתחררו בצורה לא כובשת או מפגינים אזרחיים נגד מלחמה הועמדו לדין בגין התנגדותם.

שנים לאחר מכן, העלמת הטיוטה בעידן וייטנאם עדיין נושאת סטיגמה עוצמתית. אף כי לא נמצאו אישים פוליטיים בולטים שהפרו חוקי טיוטה, אך הנאשמים ביל קלינטון וג'ורג 'וו. בוש וסגני הנשיא דן קווייל ודיק צ'ייניון, שראו קרבות בווייטנאם, האשימו כולם בכך שהם משתמטים ב פעם זו או אחרת. אף על פי שאין כרגע טיוטה בארה"ב, עריקה והתנגדות מצפונית נותרו סוגיות דחופות בקרב הכוחות המזוינים במהלך המלחמות האחרונות באפגניסטן ועיראק.