אנטונין נובוטני, השליט הסטליניסטי של צ'כוסלובקיה, מוחלף כמזכיר הראשון על ידי אלכסנדר דובצ'ק, סלובקי התומך ברפורמות ליברליות. בחודשים הראשונים לשלטונו הציג דובצ'ק שורה של רפורמות מדיניות וכלכליות מרחיקות לכת, כולל חופש הביטוי הגובר ושיקום מתנגדי מדיניות.

המאמץ של דובצ'ק לבסס "קומוניזם עם פנים אנושיות" נחגג ברחבי הארץ, ותקופת החופש הקצרה נודעה כמעיין פראג.

אולם ב- 20 באוגוסט 1968 ענתה ברית המועצות על הרפורמות של דובצ'ק בפלישה לצ'כוסלובקיה על ידי 600,000 חיילים ברית ורשה. פראג לא רצתה לפנות את מקומה, אך התנגדות הסטודנטים המפוזרת לא הייתה תואמת לטנקים סובייטים.

הרפורמות של דובצ'ק בוטלו, והמנהיג עצמו הוחלף בגוסטב חוסאק, הפרו-סובייטי, שהקים מחדש משטר קומוניסטי סמכותי במדינה.

בשנת 1989, כשממשלות קומוניסטיות התקפלו ברחבי מזרח אירופה, הפכה פראג לזירת ההפגנות לרפורמות דמוקרטיות. בדצמבר 1989 נכנעה ממשלתו של חוסק לדרישות לפרלמנט רב המפלגתי.

חוסק התפטר, ולראשונה מזה שני עשורים דובצ'ק חזר לפוליטיקה כיו"ר הפרלמנט החדש, שבחר לאחר מכן למחזאי ווקלב האוול לנשיא צ'כוסלובקיה. האוול הגיע לתהילה במהלך אביב האביב של פראג, אך לאחר ההתמוטטות הסובייטית נאסר מחזותיו ודרכונו הוחרם.