בשנת 45 לפנה"ס חוגגים את ראש השנה האזרחית הראשונה ב -1 בינואר לראשונה בהיסטוריה עם כניסתו של לוח השנה יוליאני.
זמן קצר לאחר שהפך לדיקטטור רומאי, החליט יוליוס קיסר כי לוח השנה הרומי המסורתי זקוק לרפורמה קשה. לוח השנה הרומי, שהוצג בסביבות המאה השביעית לפני הספירה, ניסה לעקוב אחר מחזור הירח, אך נפל לעתים קרובות מהשלב עם העונות ונאלץ לתקן. בנוסף, המונטיזים, הגוף הרומי המופקד על פיקוח על לוח השנה, ניצלו לרוב את סמכותו על ידי הוספת ימים להארכת תנאים פוליטיים או הפרעה לבחירות.
בעת תכנון לוח השנה החדש, גייס קיסר את עזרתו של סוסיגנס, אסטרונום אלכסנדריני, אשר יעץ לו לסלק את מחזור הירח לחלוטין ולעקוב אחר שנת השמש, וכך גם המצרים. השנה חושבה כ 365- ו 1/4 יום, וקיסר הוסיף 67 יום ל 46- צלזיוס, והפך 45 לפנה"ס. התחל ב -1 בינואר, ולא במרץ. הוא גם קבע כי כל ארבע שנים ביום יתווספו לחודש פברואר, ובכך תאורטית ימנעו מלוח השנה שלו לצאת מהשלב. זמן קצר לאחר שחוסל נרצח בשנת 44 לפנה"ס, מארק אנתוני שינה את שם החודש קווינטיליס לג'וליוס (יולי) בכבודו. בהמשך, שמו של חודש סקסטיליס שונה שמו לאוגוסטוס (אוגוסט) על שם ממשיך דרכו.
חגיגת יום השנה האזרחית החדשה בינואר נפלה מחוץ לתרגול במהלך ימי הביניים, ואפילו מי שדבק בקפדנות בלוח השנה הג'וליאני לא צפה את השנה החדשה בדיוק ב -1 בינואר. הסיבה לאלה האחרונה הייתה שקיסר וסוסיגנס לא הצליחו לחשב הערך הנכון לשנת השמש כמו 365.242199 ימים, ולא 365.25 ימים. לפיכך, טעות של 11 דקות בשנה הוסיפה שבעה ימים עד שנת 1000, ו -10 ימים באמצע המאה ה -15.
הכנסייה התוודעה לבעיה זו, ובשנות ה -70 של המאה ה -70 הורה האפיפיור גרגוריוס ה- XIII לאסטרונום הישוע כריסטופר קלביוס לבוא עם לוח שנה חדש. בשנת 1582 יושם הלוח הגרגוריאני, והשמיט 10 ימים לאותה שנה וקבע את הכלל החדש שרק אחת מכל ארבע שנות מאה צריכה להיות שנה מעוברת. מאז, אנשים ברחבי העולם התאספו בהמוניהם ב -1 בינואר כדי לחגוג את בואו המדויק של השנה החדשה.
