במהלך מלחמת העולם השנייה חתומים נציגי ברית המועצות ויפן על הסכם נייטרליות לחמש שנים. אף על פי שאויבים מסורתיים, הסכם אי ההתקפה איפשר לשתי המדינות לשחרר מספר רב של חיילים הכובשים שטח מחלוקת במנצ'וריה ובמונגוליה החיצונית כדי לשמש למטרות דחופות יותר.
ההסכם הסובייטי-יפני הגיע כמעט שנתיים לאחר שברית המועצות חתמה על הסכם דומה עם גרמניה הנאצית, וחילקה חלק גדול ממזרח אירופה בין המדינות. הסכם אי-ההתקפה של מולוטוב-ריבנטרופ איפשר למנהיג הנאצי אדולף היטלר להעביר כוחות גרמנים למערב למען עבירותיו העיקריות בשנים 1939-1941 וקנה את המנהיג הסובייטי ג'וזף סטלין כדי להכין את האימפריה למה שראה כמעורבותו הבלתי נמנעת במלחמת העולם השנייה.
עם זאת, ב- 22 ביוני 1941, חודשיים בלבד לאחר שנחתם הסכם אי-התוקפנות הסובייטי-יפני, השיק היטלר את מבצע ברברוסה, הפלישה הגרמנית לברית המועצות. סטלין נתפס בהפתעה, והגרמני ורמכט חדר עמוק לברית המועצות, הרג מיליוני רוסים והגיעו לפרברי מוסקבה לפני שהצבא האדום הצליח להתחיל במתקפת נגד מוצלחת. אף כי עבירות יפניות למועצות ברית המועצות המזרחית בתקופה זו עלולות היו להביא לתבוסת ברית המועצות, יפן נאלצה לרכז את כל משאביה בהתנגדות נגד המתקפה הענקית בארה"ב באוקיאנוס השקט, שהייתה בעיצומה בסתיו 1942.
במהלך ועידת יאלטה בראשית 1945 הסכים ג'וזף סטלין, בדחיפתו של נשיא ארה"ב פרנקלין ד. רוזוולט, להכריז מלחמה נגד יפן תוך שלושה חודשים מאז התבוסה של גרמניה. ב -8 באוגוסט 1945, נאמנה להבטחתו של סטלין, הכריזה ברית המועצות מלחמה נגד יפן, ולמחרת פלשה הצבא האדום למנצ'וריה. באותו יום, ארצות הברית הטילה את פצצת האטום השנייה שלה על יפן, והרס את נגאסאקי כפי שהייתה בהירושימה שלושה ימים קודם לכן. מול בחירת ההרס או הכניעה בחרה יפן באחרונה. ב- 15 באוגוסט, שבוע לאחר הכרזת המלחמה הסובייטית, הודיע הקיסר הירוחיטו על כניעתם של היפנים ברדיו הלאומי, והפציר בעם היפני "לסבול את הבלתי ניתן להישאר."
