ביום זה בשנת 1945, יממה לאחר הפצצת נגסאקי, יפן מגישה את כניסתה לוועידת פוטסדאם תנאים של כניעה ללא תנאי, כאשר הנשיא הארי ס. טרומן מורה על הפסקת הפצצה אטומית.
הקיסר הירוחיטו, לאחר שנשאר מרוחק מההחלטות היומיומיות של העמדה לדין של המלחמה, והחתם גומי את החלטות מועצת המלחמה שלו, כולל ההחלטה להפציץ את פרל הארבור, הרגיש לבסוף נאלץ לעשות יותר. לבקשתם של שני חברי קבינט, זימן הקיסר את ראש הממשלה ועמד בפני ישיבה מיוחדת של המועצה והפציר בהם לשקול לקבל את תנאי ועידת פוטסדם, שפירושה כניעה ללא תנאי. "נראה ברור כי האומה כבר לא מסוגלת לנהל מלחמה, ויכולתה להגן על חופי עצמה היא בספק." המועצה חולקה על תנאי הכניעה; מחצית מהחברים רצו להבטיח כי הקיסר ישמור על תפקידו התורשתי והמסורתי ביפן שלאחר המלחמה לפני שניתן יהיה לשקול כניעה. אולם לאור הפצצת הירושימה ב- 6 באוגוסט, נגאסאקי ב- 9 באוגוסט, והפלישה הסובייטית למנצ'וריה, כמו גם בקשת הקיסר עצמו כי המועצה "תישא בבלתי נסבלת", סוכם: יפן תיכנע.
טוקיו שחררה לשגריריה בשוויץ ובשוודיה, שהועברה אז לבעלות הברית. הרשמית קיבלה את הצהרת פוטסדאם אך כללה את התנאי ש"ההצהרה האמורה אינה כוללת שום דרישה הפוגעת בפררוגטיבים של הוד מלכותו כשליט ריבוני. "כשהגיע לוושינגטון, הנשיא טרומן, לא מוכן להסב יותר את הסבל לעם היפני, במיוחד על "כל אותם ילדים", הורה להפסיק את הפצצת האטום, הוא גם רצה לדעת אם התניה בדבר "הוד מלכותו" היא פורצת עסקה. המשא ומתן בין וושינגטון לטוקיו התפתח. בינתיים נמשכו קרבות פראיים בין יפן לברית המועצות במנצ'וריה.
