ביום זה בשנת 1915, איטליה מכריזה מלחמה על אוסטריה-הונגריה, כניסה למלחמת העולם הראשונה בצד בעלות הברית של בריטניה, צרפת ורוסיה.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914, איטליה הכריזה על עצמה כניטרלית בסכסוך, למרות חברותה במה שנקרא הברית המשולשת לצד גרמניה ואוסטריה-הונגריה מאז 1882. במהלך החודשים שלאחר מכן, איטליה ו מנהיגיה שקלו את האפשרויות שלהם; הם חזרו על ידי שני הצדדים, שקלו בזהירות כיצד להשיג את התועלת הגדולה ביותר מהשתתפות במלחמה. ההחלטה להצטרף לקלחת הצד של בעלות הברית התבססה ברובה על ההבטחות שאיטליה קיבלה באמנת לונדון, שנחתמה באפריל 1915. בתנאי שלה, איטליה תקבל את הגשמת החלום הלאומי שלה: שליטה בשטח על שטחה גבול עם אוסטריה-הונגריה המשתרעת מטרנטינו דרך דרום טירול לטריאסטה. בנוסף הבטיחו בעלות הברית לאיטלקים חלקים מדלמטיה וכמה איים לאורך חופי הים האדריאטי של אוסטריה; עיר הנמל האלבנית Vlore (איטלקית: Valona) ופרוטקטורט מרכזי באלבניה; וטריטוריה מהאימפריה העות'מאנית.
ב- 23 במאי 1915 הכריזה איטליה מלחמה על אוסטריה-הונגריה. ההכרזה האיטלקית פתחה חזית חדשה במלחמת העולם הראשונה, המשתרעת על פני 600 קילומטרים מהם הגבול ההררי ביותר של איטליה עם אוסטריה-הונגריה. איטליה שהפכה לאומה מאוחדת רק בשנת 1859 הייתה, כמו רוסיה, עדיין לא מעצמה מתועשת לחלוטין. היא בוודאי לא הייתה מוכנה ללוחמה רחבת היקף, ואף שהיא הצליחה לגייס 1.2 מיליון גברים באביב 1915, היא החזיקה ציוד תמורת 732,000 בלבד. עם הכרזת מלחמה, הצבא האיטלקי התקדם מיד לאזור דרום טירול ואל נהר האיזונזו, שם פגשו אותם כוחות אוסטרו-הונגרים עם הגנה נוקשה. השטח המושלג והבוגדני הפך את האזור להתאמה גרועה למבצעים פוגעניים, ואחרי מספר הצלחות איטלקיות מהירות, הלחימה התיישבה בקיפאון.
בסוף 1917, האוסטרים והאיטלקים נלחמו לא פחות מ -11 קרבות לאורך נהר האיזונזו, עם התקדמות זניחה והפסדים כבדים משני הצדדים. בסוף אוקטובר 1917, התערבות גרמנית לעזרת אוסטריה-הונגריה הביאה לניצחון מרהיב על האיטלקים בקרב על קפורטו (המכונה גם הקרב השניים-עשר באיזונזו), שבמהלכו סבלו הכוחות האיטלקיים בכ -300,000 נפגעים (90 אחוז מהם היו אסירים) ונאלצו לסגת. התבוסה עוררה משבר באיטליה, מה שגרם לפיטוריו של ראש המטה של הצבא, לואיג'י קדורנה, מחליפו בארמנדו דיאז והקמת ממשלת קואליציה תחת ראש הממשלה ויטוריו אורלנדו. לאחר קפורטו, בעלות ברית איטליה קפצו להציע עזרה מוגברת, שכן בריטים וצרפתים ומאוחר יותר לא הגיעו האמריקאים האמריקאים לאזור, ובעלות הברית החלו לקחת בחזרה את היוזמה.
עד שהסתיימו הלחימה בחזית האיטלקית ב- 4 בנובמבר 1918, שבוע לפני שביתת הנשק הכללית, 615,000 איטלקים נהרגו בפעולה או מתו מפצעים שנגרמו במלחמת העולם הראשונה. במהלך המשא ומתן לשלום שנערך בפריס, ממשלת איטליה נאבק בהתנגדות רבה מצד מנהיגי בעלות הברית האחרות לראות כי ניתנו להם כל מה שהובטח להם באמנת לונדון. בשלב מסוים במשא ומתן, יצאה כל המשלחת האיטלקית מוועידת השלום וחזרה רק כעבור כמה ימים. אף שבסופו של דבר איטליה תקבל שליטה בטירול ומושב קבע בארגון שמירת השלום הבינלאומי שזה עתה הוקם, חבר הלאומים, רבים במדינה לא היו מרוצים מהמגרש והמשיכו לאחות תרעומת של התנגדות של כוחות המעצמות האחרות בהמשך יניע את ההצלחה של בניטו מוסוליני ותנועתו הפשיסטית.
