קונגרס סגני העם בוחר את המזכיר הכללי מיכאיל גורבצ'וב לנשיא החדש של ברית המועצות. בעוד שהבחירות היו ניצחון עבור גורבצ'וב, היא גם חשפה חולשות קשות בבסיס הכוח שלו שיובילו בסופו של דבר לקריסת נשיאותו בדצמבר 1991.

הבחירות של גורבצ'וב בשנת 1990 היו שונות בהרבה מ"בחירות "אחרות שהיו בעבר בברית המועצות. מאז עלה לשלטון בשנת 1985, פעל גורבצ'וב קשה כדי לפתוח את התהליך הפוליטי בברית המועצות, תוך שהוא דחף חקיקה שמחקה את המונופול של המפלגה הקומוניסטית על השלטון והקמת קונגרס הנבחרים. הציבור הרחב בחר את הקונגרס בהצבעה חשאית. אולם בשנת 1990, גורבצ'וב התמודד עם ביקורת מצד רפורמיסטים וגם מקושטים קשה. הרפורמטורים, כמו בוריס ילצין, מתח ביקורת על גורבצ'וב על הקצב האיטי של סדר היום הרפורמי שלו. לעומת זאת, הקו הקומוניסטי נחרד ממה שראו כנסיגה של גורבצ'וב מעקרונות מרקסיסטיים. בניסיון לדחוף קדימה את תוכנית הרפורמה שלו, הוביל גורבצ'וב תנועה שתיקנה את החוקה הסובייטית, ובכלל זה כתיבת קטע להקמת נשיאות חדשה וחזקה יותר, תפקיד שהיה בעבר סמלי במידה רבה.

ב- 14 במרץ 1990, קונגרס סגני העם בחר את גורבצ'וב לכהונה של חמש שנים כנשיא. אמנם זה בהחלט היה ניצחון עבור גורבצ'וב, אך הבחירות גם הדגימו בצורה חיה את הבעיות שעומדות בפניו בניסיון לנסח קונצנזוס ביתי התומך בתוכנית הרפורמה הפוליטית שלו. גורבצ'וב פעל בחריפות כדי לוודא שהקונגרס ייתן לו את הרוב הדרוש לשני שלישים, כולל איומים חוזרים על התפטרות אם הרוב לא יושג. אלמלא היה מקבל את הקולות הדרושים, היה עליו להיבחר בבחירות כלליות נגד מועמדים אחרים. גורבצ'וב האמין כי בחירות כלליות יביאו לכאוס ברוסיה שכבר לא יציבה; אחרים בברית המועצות ייחסו את מעשיו לחשש שהוא עלול להפסיד בחירות כאלה. ההצבעה הסופית בקונגרס הייתה קרובה ביותר, וגורבצ'וב השיג את הרוב שלו בשני שליש ב -46 קולות.

גורבצ'וב זכה בנשיאות, אולם עד שנת 1991 מבקריו המקומיים הכריחו אותו על תפקודו הכלכלי הנורא של המדינה והשתלטות על האימפריה הסובייטית. בדצמבר 1991 התפטר מתפקידו כנשיא, וברית המועצות התמוססה. למרות הביקורת שקיבל, זוכה גורבצ'וב לזכותו בכך שהנהיג מספר מסחרר של רפורמות שהרפו את אחיזתו הדוקה של הקומוניזם בעם הסובייטי.