מנהיג ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב, מגיע לוושינגטון, די.סי., לשלושה ימי שיחות עם הנשיא ג'ורג 'בוש. ישיבת הפסגה התמקדה בסוגיית גרמניה ומקומה באירופה המשתנה.

כאשר הגיע גורבצ'וב למפגש הפסגה השני הזה עם הנשיא בוש, מצבו בברית המועצות היה מסוכן. הכלכלה הסובייטית, למרות ניסיונות הרפורמה הרבים של גורבצ'וב, הגיעה במהירות לנקודת משבר. השליטה של ​​רוסיה בלווייניה במזרח אירופה נשחקה במהירות ואפילו הרפובליקות הרוסיות כמו ליטא רודפות אחר נתיבי עצמאות. כמה משקיפים בארה"ב האמינו כי במאמץ להציל את משטרו הנאבק, גורבצ'וב עשוי לנסות לקלוע לטובת גורמים קשוחים במפלגה הקומוניסטית הרוסית. תחזית זו, ככל הנראה, נותרה על ידי התנהגותו של גורבצ'וב בפסגת מאי 1990. הנושא העיקרי בפסגה היה גרמניה.

בסוף 1989 איבדה המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה במהירות את אחיזתה בשלטון; חומת ברלין נפלה וקריאה לדמוקרטיה ואיחוד מחדש עם מערב גרמניה. עד שנפגשו גורבצ'וב ובוש במאי 1990, מנהיגים במזרח גרמניה המערבית עשו תוכניות לאיחוד מחדש. זה הביא את שאלת תפקידה של גרמניה המאוחדת באירופה. גורמים רשמיים בארה"ב טענו כי על גרמניה להיות חברה בארגון האמנה הצפוני האטלנטי (נאט"ו). הסובייטים התנגדו לכך בחשש, מחשש שמאוחדת גרמניה ופרו-מערבית עלולה להוות איום על ביטחון רוסיה. גורבצ'וב ציין את חוסר הסבלנות שלו מהוויכוח האמריקני כשהכריז זמן קצר לפני הפסגה כי "המערב לא עשה הרבה מחשבה", והתלונן שהוויכוח בנוגע לחברות הגרמנית בנאט"ו הוא "שיא ישן שממשיך לשחק באותה תו שוב ושוב."

פסגת גורבצ'וב-בוש הסתיימה לאחר שלושה ימים ללא הסכמה ברורה לגבי עתידה של גרמניה. עם זאת, הצרכים הכלכליים הדוחקים של רוסיה הובילו במהרה לפריצת דרך. ביולי 1990 הבטיח בוש לגורבצ'וב חבילת סיוע כלכלית גדולה והבטיח כי הצבא הגרמני יישאר קטן יחסית. המנהיג הסובייטי השמיט את התנגדותו לחברות הגרמנית בנאט"ו. באוקטובר 1990, מזרח ומערב גרמניה אוחדו רשמית וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו לנאט"ו.