ביום זה בשנת 1914, בקטטה מרה של יומיים של לחימה יד ביד, תפסו כוחות גרמנים את העיירה הפלמית לנגמרק ממגניה הבלגים והבריטים במהלך הקרב הראשון על איפר.
קווי התעלה שנבנו בסתיו 1914 בין העיירה איפר, בצד הבריטי, ומנין ורולרים, בצד הגרמני, המכונה "Ipres salient", הגיעו לאתר של כמה מהקרבות הקשים ביותר של מלחמת העולם הראשונה, החל מאוקטובר 1914 עם מה שמכונה הקרב הראשון על Ipres. הקרב, שנפתח ב -19 באוקטובר, היה ניסיון נמרץ של הגרמנים להוציא את הבריטים מהבולט מכל וכל, ובכך פינה את הדרך עבור הצבא הגרמני לגשת לרצועת החוף הבלגית החשובה עם גישה לתעלה האנגלית, מעבר, לים הצפוני.
לכוחות הגרמנים שהתקדמו נגד איפר היה יתרון מספרי על פני כוח המשלוח הבריטי (BEF), שכן הגנרל אריך פון פלקנהיין הצליח לכל הצבאות הגרמניים והשישים הגרמניים כנגד שבע מחלקות החי"ר של BEF (אחת הוחזקה בשמורה) ושלוש פרשים חטיבות. לתגבורת היו לסר ג'ון צרפתי, מפקד BEF, רק דיוויזיות בודדות של חיילים הודים שהיו בדרך לפלנדריה; עם זאת, בימים הבאים, כוחות מחליפים אלה יבדילו עצמם עם הופעות מצוינות בפעולות התקפיות וגם הגנתיות.
לאחר התנועה המהירה הראשונית של המתקפה הגרמנית, קרב איפר הפך למאבק מבולגן, נואש על אדמה ומיקום, והשאיר את הכפרים והכפרים סביבו במצב של הרס עקוב מדם. ארטילרימן גרמני, הרברט סולצבאך, כתב ב -21 באוקטובר את חווייתו בקרב: "אנו מושכים קדימה, זוכים להצצה הראשונה בשדה הקרב הזה ונאלצים להתרגל לסצנות והתרשמות איומות: גוויות, גוויות ועוד גוויות, הריסות ושרידי כפרים. "לאחר לכידת הגרמני של לנגמרק ב- 22 באוקטובר, הלחימה באיפר נמשכה עוד חודש, לפני שהגעת מזג האוויר החורפי הביא את הקרב לבלום. עם זאת, אברט בולט יראה הרבה יותר מאותו קונפליקט מר עוד לפני תום המלחמה, כולל קרב גדול באביב 1915 - גם מתקפה גרמנית וניסיון פריצת דרך של בעלות הברית בקיץ 1917.
