ביום זה בשנת 1954 כותב הנשיא אייזנהאואר מכתב לחברו, פול הלמס, ובו הוא מבקר באופן פרטי את גישתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי להוצאת קומוניסטים בממשל הפדרלי. יומיים קודם לכן, המועמדת לשעבר לנשיאות, עדלי סטיבנסון, הצהירה כי שתיקתו של הנשיא על מעשיו של מקארתי זה כמו אישור. אייזנהאואר, שראה את קלעי הבוץ הפוליטיים מתחת למשרדו של הנשיא, סירב להגיב בפומבי על דבריו של סטיבנסון או על הטקטיקה של מקארתי.

אייזנהאואר לא היה האמריקני המכובד היחיד שהעביר ביקורת על מקארתי ב- 9 במרץ. מוקדם יותר באותו היום, בישיבת הקונגרס, סנאטור ראלף פלנדריה צנזר בפומבי את מקארתי בשל רדיפתו האכזרית נגד אמריקנים חפים מפשע שחשד כי הוא אהדה קומוניסטית. באותו ערב הזהיר העיתונאי אדוארד ר 'מורו במהדורת החדשות כי מקארתי מתמודד עם קו דק בין חקירה ורדיפה ברדיפה אחר הסתננות חשודה לקומוניזם לממשל הפדרלי.

למרות שאייזנהאואר טרם ביקר את מקארתי בציבור, על פי זיכרונות העוזר, הוא לא היסס לבקר את מקארתי באופן פרטי. ב- 9 במרץ, הוא התייחס למקארתי כחצ'קון בדרך ההתקדמות בשיחת טלפון ליו"ר הוועד הרפובליקאי לאונרד הול. מאוחר יותר באותו ערב, אייזנהאואר פלט יותר אדים על מקארתי במכתבו להלס. אייק דאג כי האובססיה של המדינה למקארתי הבומבסטית, בין אם בעילום ובין אם בחילוץ, משכה את תשומת הלב מענינים חשובים לא פחות העומדים בפני המדינה. הוא התלונן בפני חברו כי מדיניות ציבורית ואידיאלים מתקשים להתמודד על כותרות עם דמגוגים. "זה פרשנות עצובה על ממשלתנו כאשר דבר כה חסר תועלת וסתמי בולט יכול להסיט את תשומת ליבנו מכל היצירה הקונסטרוקטיבית בה אנו יכולים איק הגן גם על עצמו מפני ביקורתו של סטיבנסון במכתב, בכתב, "שנקלט או שיאשר את השיטות בהן מקארתי משתמש בתהליך החקירה שלו. אני בז להם. "

יומיים לאחר מכן, הלמס כתב חזרה בתמיכה בהחלטתו של הנשיא שלא להדביק את מקארתי בפומבי. הוא הסכים עם דעתו של אייזנהאואר כי על הנשיא להימנע מעימותים פומביים העלולים לפגוע ביוקרה הראויה של הנשיאות. אמריקאים רבים באותה תקופה ומאז לא הסכימו עם הלמס, כשהם מאמינים כי הנשיא היה צריך לדבר על הטקטיקה של מקארתי.