משבר סואץ מתחיל כאשר נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, הלאמת את תעלת סואץ הבריטית והצרפתית.

תעלת סואץ, המחברת בין הים התיכון לים האדומים ברחבי מצרים, הושלמה על ידי מהנדסים צרפתים בשנת 1869. במשך 87 השנים הבאות, היא נותרה ברובה בשליטה בריטית וצרפתית, ואירופה הייתה תלויה בה כדרך משלוח זולה לנפט מ המזרח התיכון.

לאחר מלחמת העולם השנייה לחצה מצרים לפינוי חיילים בריטים מאזור תעלת סואץ, וביולי 1956 הלאים הנשיא נאצר את התעלה בתקווה לגבות אגרה שתשלם עבור בניית סכר אדיר בנהר הנילוס. בתגובה, פלשו ישראל בסוף אוקטובר, וכוחות בריטים וצרפתים נחתו בתחילת נובמבר וכבשו את אזור התעלה. תחת לחץ סובייטי, ארה"ב וארה"ב, בריטניה וצרפת נסוגו בדצמבר, והכוחות הישראלים עזבו במרץ 1957. באותו חודש השתלטה מצרים על התעלה ופתחה אותה שוב לשילוח מסחרי.

עשר שנים לאחר מכן, מצרים כיבתה את התעלה שוב לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש ישראל בחצי האי סיני. במשך שמונה השנים הבאות התקיים תעלת סואץ המפרידה בין סיני לשאר מצרים כקו החזית בין צבאות מצרים וישראל. בשנת 1975 נשיא מצרים אנואר אל-סאדאת פתח מחדש את תעלת סואץ כמחווה לשלום לאחר שיחות עם ישראל. כיום, בממוצע 50 אוניות מנווטות בתעלה מדי יום, הנושאות למעלה מ- 300 מיליון טונות סחורות בשנה.