שלושה חודשים לאחר אישור חוקה צרפתית חדשה, נבחר שארל דה גול לנשיא הראשון של הרפובליקה החמישית ברוב גורף של מצביעי צרפת. ביוני הקודם, גיבור צרפת במלחמת העולם השנייה נקרא לפנסיה כדי להנהיג את המדינה כאשר מרד צבאי ואזרחי באלג'יריה איים על יציבות צרפת.

ותיק ממלחמת העולם הראשונה, דה גול עתר ללא הצלחה את ארצו למודרניזציה של הכוחות המזוינים שלה בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר שראש ממשלת צרפת הנרי פטר חתם על שביתת נשק עם גרמניה הנאצית ביוני 1940, דה גול נמלט ללונדון, שם ארגן את הכוחות הצרפתים החופשיים והפגיש מושבות צרפת לצורכי בעלות הברית. כוחותיו לחמו בהצלחה בצפון אפריקה, וביוני 1944 מונה לראש ממשלת צרפת בגלות.

ב- 26 באוגוסט, לאחר פלישת בעלות הברית לצרפת, נכנס דה גול לפריס בניצחון. בנובמבר הוא נבחר פה אחד לנשיא הזמני של צרפת. עם זאת, הוא התפטר כשנתיים לאחר מכן וטען כי הוא חסר כוח שלטון מספיק. בשנת 1947 הקים מפלגה פוליטית חדשה שרק הייתה הצלחה אלקטורלית בינונית, ובשנת 1953 עזב את הפוליטיקה.

אולם בשנת 1958 מרד של קולוניסטים צרפתים באלג'יר הוביל למשבר פוליטי קשה בצרפת, ודה גול הסכים לעמוד בראש ממשלת חירום חדשה. נחשב למנהיג היחיד בעל הכוח והמעמדות המספיקים להתמודד עם המצב המסוכן, והוא הפך לדיקטטור הווירטואלי של צרפת, בעל הכוח לשלוט בגזירה במשך שישה חודשים. חוקה חדשה לעיצובו אושרה במשאל עם לאומי בספטמבר, וב- 21 בדצמבר הוא נבחר לנשיא הרפובליקה החמישית.

במהלך העשור הבא העניק הנשיא דה גול עצמאות לאלג'יריה וניסה להחזיר את צרפת למעמדה הבינלאומי לשעבר על ידי נסיגה מברית נאט"ו הנשלטת בארה"ב וקידום פיתוח נשק אטומי צרפתי. הפגנות סטודנטים ושביתות עובדים בשנת 1968 שחיקו את תמיכתו העממית, ובשנת 1969 הובסו הצעותיו לרפורמה חוקתית בהצבעה לאומית. ב- 28 באפריל 1969 פרש צ'ארלס דה גול, בן 79, לצמיתות. הוא נפטר בשנה שלאחר מכן.