מינסוטה מתפרצת באלימות כאשר אינדיאנים מדקוטה נואשים תוקפים יישובים לבנים לאורך נהר מינסוטה. דקוטה הוצפה בסופו של דבר על ידי צבא ארה"ב כעבור שישה שבועות.
האינדיאנים של דקוטה נקראו יותר כ"סיו ", שם גנאי שמקורו בחלק מהמילה הצרפתית שפירושה" נחש קטן ". הם הורכבו מארבע להקות, וחיו בשמורות זמניות בדרום מערב מינסוטה. במשך שני עשורים טופלו דקוטה בצורה לא טובה על ידי הממשלה הפדרלית, סוחרים מקומיים ומתנחלים. הם ראו את אדמות הציד שלהם מנותקות, וההוראות שהובטחו על ידי הממשלה כמעט ולא הגיעו. גרוע מכך, גל של מתנחלים לבנים הקיף אותם.
קיץ 1862 היה קשה במיוחד בדקוטה. תולעי חתכים הרסו חלק גדול מגידולי התירס שלהם, ומשפחות רבות התמודדו עם רעב. מנהיגי דקוטה היו מתוסכלים מהניסיונות לשכנע סוחרים להעניק קרדיט לחברי השבט ולהקל על הסבל. ב- 17 באוגוסט, ארבעה לוחמים מדקוטה חזרו מציד לא מוצלח כאשר עצרו לגנוב כמה ביצים מישוב לבן. הנערים מיהרו לריב עם בעל התרנגולת, והמפגש הפך לטרגי כאשר הדקוטות הרגו חמישה מבני המשפחה. כיוון שחשפו כי יותקפו, קבעו מנהיגי דקוטה כי המלחמה עומדת לרשותה ותפסו את היוזמה. בראשות Taoyateduta (המכונה גם עורב קטן), תקפה הדקוטה סוכנויות מקומיות ואת היישוב ניו אולם.מעל 500 מתיישבים לבנים איבדו את חייהם יחד עם כ -150 לוחמי דקוטה.
הנשיא אברהם לינקולן שיגר את הגנרל ג'ון פופ, טרי מהתבוסה בקרב השני על בול רון, וירג'יניה, כדי לארגן את המחלקה הצבאית של צפון-מערב. דקוטה מסוימת ברחה לצפון דקוטה, אך למעלה מ- 2,000 הוקפצו ומעל 300 לוחמים נידונו למוות. הנשיא לינקולן העמיד את מרבית עונשם, אך ב- 26 בדצמבר 1862 הוצאו להורג 38 אנשי דקוטה במנקאטו, מינסוטה.
