ביום זה בשנת 1861 נפטרה הסנאט האמריקני הפשרה של קריטנדן, ההזדמנות האחרונה להאחד את צפון ודרום.

הפשרה שהוצעה על ידי הסנטור ג'ון ג'יי קריטנדן מקנטאקי הייתה סדרה של תיקונים חוקתיים. התיקונים ימשיכו את הוראות הפשרה הישנות של מיזורי משנת 1820, שחילקו את המערב לאורך קו הרוחב של 36 ′. מצפון לקו זה נאסרה העבדות. הפשרה של מיזורי נשללה על ידי הפשרה של 1850, שאפשרה הצבעה של תושבים טריטוריאליים (ריבונות עממית) להכריע בסוגיית העבדות. תיקונים אחרים הגנו על העבדות במחוז קולומביה, אסרו התערבות פדרלית בסחר העבדים הבין-עירוני, ופיצו בעלים שעבדיהם ברחו למדינות החופשיות.

בעיקרו של דבר, הפשרה של קריטנדן ביקשה להקל על כל הדאגות של מדינות הדרום. ארבע מדינות כבר עזבו את האיחוד כאשר הוצע, אך קריטנדן קיווה שהפשרה תפתה אותן. קריטנדן חשב שהוא יכול לגייס תמיכה מדרום וצפון ולהימנע מפיצול האומה או מלחמת אזרחים. הבעיה העיקרית עם התוכנית הייתה שהיא דרשה פשרה מוחלטת של הרפובליקנים וללא כמעט ויתורים מצד הדרום. המפלגה הרפובליקנית הקימה בשנת 1854 למטרה העיקרית להתנגד להרחבת העבדות לשטחי המערב, ובמיוחד לאזורים שמצפון לקו הפשרה של מיזורי.רק שש שנים לאחר מכן, המפלגה בחרה בנשיא, אברהם לינקולן, על רקע דחיית מדינות העבדים. קריטנדן ביקש מהרפובליקנים לנטוש את הנושאים המרכזיים ביותר שלהם.

ההצבעה הייתה 25 נגד הפשרה ו- 23 בעד אותה. כל 25 הקולות נגדה הוענקו על ידי הרפובליקנים, ושש סנאטורים ממדינות שהיו בתהליך של פרישה נמנעו. מערכת מערכת רפובליקנית אחת התעקשה כי לא ניתן יהיה לגרום למפלגה "למסור את פירות ניצחונה האחרון". לא תהיה שום פשרה; עם נמשכת הפרישה של מדינות, אמריקה צעדה ללא הפרש לקראת מלחמת אזרחים.